היום נסעתי לסן פרנסיסקו לפגוש את ב' שהגיעה לביקור מארץ הקודש.  את ב' פגשתי לראשונה כאן והיא הוכחה ניצחת לכך שהספרים בארץ פי אלף יותר טובים. מאז שהיא חזרה לארץ היא ניראת נהדר, וזה בעיקר התסרוקת. אני חושדת שאולי עוד שיפוץ או שניים אבל לא שואלת.

אמנם ב' התגוררה בעמק 3 שנים, אבל היא לא כל כך מכירה את העיר. לא נורא, ההתמחות שלי היא דוקא סיור למתקדמים (לאלו שכבר ראו את הנוף מ-3 מקומות, ביקרו ברציף הדייגים ונסעו ברכבת הכבלים). זהו סיור רחובות כיוון שאני מאוד אוהבת את האופי השונה של חלקים שונים של העיר. כשלקחתי את אחותי לסיור דומה נהגתי והגעתי בטעות לאחד מאותם רחובות בו נדמה לך שהעולם מסתיים מעבר למדרון הבא. היא צעקה "לא! לא! תחזרי! תחזרי!" ואני אספתי את כל טיפות האסטרוגן שלי ואמרתי "עזבי שטויות, לא בעיה". מזל שהיא לא ראתה באיזה קצב נגעו הבירכיים שלי זו בזו.

נחזור להיום. פצחנו בסיור באזור הייט אשברי. אזור פעיל במיוחד בתקופת שנות השישים והגריטפול דאדס. הרחוב שמר על אופיו מאז. חנות בגדים משומשים, ריח קטורת, חנות רטרו, ריח קטורת, חנות ספרים (בעיקר פאנג שוואי, יוגה, קבלה ומיסטיקה) ריח קטורת, חנות בגדים חדשים (?), ריח בלתי מזוהה מחריד, בריחה. זרוקים, ריח מתקתק, עוד זרוקים, הומלסים, עוד חנות בגדים משומשים, ריח קטורת. די!!!!!

בקיצור: שווה קפיצה, אבל לא לרגישים לריחות.

טוב, המשכנו לכוון רחוב יוניון (שזה ממש לא ליד כיכר יוניון). בדרך קיבלתי תשובה לשאלה שסקרנה אותי: האם מערכת הנווט של האוטו מתחשבת בטופוגרפיה היחודית של העיר?

התשובה היא לא.

יוניון רחוב יאפי מואר נקי ויפה. מסעדות פיוז'ן, בוטיקים עיצוביים. ארוחת צהריים ארוכה (לא הרגשנו, כך הסתבר בדיאבד) בה דנו באימותנו (יותר שלה), כמה אנחנו שונות מהן, קריירה (או לא), ילדים, אנחנו.

מסקנה מפתיעה: האם יתכן שיותר לא אפתור אלגורתמים בהנאה, אבנה תוכניות לפרויקטים סבוכים, אלחץ מלוחות זמנים היטקיים ועדיין אהיה מאושרת?

התשובה זמנית: כנראה שיתכן ! שווה בדיקה!