בעקבות, ולהבדיל אלפי הבדלות מהפוסט של honey.

הוזמנו למסיבת חג ההודייה של נייטיבס (הורים של חברה של אגוזית). מסיבה למבוגרים בלבד עם הטורקי, הרוטב המתקתק וכל זה. אני תמיד שמחה לחוג חג כהילכתו, ולו רק בשביל החוויה האנטרופולוגית. כדי להעשיר את החוויה של המקומיים, הגעתי חמושה בסאמבוסאק , למרות שבאופן עקרוני, אני מסרבת לעשות אוכל שמטפלים בו יחידה יחידה. חוץ מזה אהבתי את האפקט (הפוליטי?) של אוכל עירקי בסלון אמריקאי.

לא הכרנו אף אחד חוץ מהמארחים. אחותה של המארחת, הקפידה לטעום בזהירות מהסמבוסאק, לשאול מהיכן אנחנו ולספר כמה הם פתוחים לכל העדות (ובשל הדגשת היתר היה לזה ריח הפוך לחלוטין). אחות אחרת של המארחת לא הגיעה. האחיות לא מדברות כבר כמה שנים, על רקע זה שהבת של המארחת קיבלה סוודר מהסבתא ולא אמרה תודה יפה (והאם כנראה לא אמרה לה "מה אמרים???". חילול הקודש).

אמריקאי ממוצא סיני, סיפר בגאווה עודפת, איך הוא הרויח אתמול 40$ מטיפים בבאר קראיוקי.  כל אחד בוחר איך להרוויח את לחמו, אבל כמה כבר אפשר כבר לדבר על זה? יותר מאוחר התברר שהוא בכיר בסיסקו, אבל פשוט נרגש יותר להרויח את 40$ האלה,  מאשר עשרות אלפי דולרים בהאיטאק. אישתו עובדת בהתנדבות בבית חולים, והוא ברר בדאגה אצל אורחת אחרת, אחות לשעבר, אם היא יכולה לתפוס מחלות. "היא לא, היא תתחסן – אבל אתה כן". המבט המבועת בעניו אישר שהוא היפוכנדר.

ואז נכנס אורח חדש. וכאן נשאלת השאלה: אם זה נראה כמו טום האנקס, נשמע כמו טום האנקס, ומסופר כמו פורסט גאמפ, האם זה טום האנקס????

והתשובה היא לא. אבל הבנאדם הזה, הוא פורסט גאמפ. מזה הוא מתפרנס.

בדר"כ הוא עומד בפתח של מסעדה בשם "באבאגאמפ" שנמצאת ברציף הדייגים, ומשדל אנשים להכנס כפורסט. לפעמים הוא גם מעודד רצים במרתון של סאנטה קרוז. למסעדה יש סניף גם בהואי, עם פורסט משלה. אלא שהלה לקח יום אחד את תפקידו ברצינות גדולה מדי, והתחיל לרוץ....

פעם הוא ניסה להבחר ככפיל בסרט של האנקס. תארו לעצמכם חדר מלא בפורסט גאמפים!

ועל כך קרוי העמק, עמק החיות המוזרות.