ענף רנק דיברה בפוסט היפה שלה על זיכרון. אצלנו במשפחה לא מצטיינים דוקא בזיכרון. רק סבא שלי מצד אבי הפליא בזיכרונו, בעיקר זכר שירים רבים בע"פ (הוא התכתב עם הרמן הסה שאת שיריו העריץ) וגם כשהיה כמעט עיוור יכול היה לתאר את הנוף בכל מקום שהיה בו בלי בעיות.

מלבדו לאף אחד אצלנו אין זכרון, ולכן במפגשים משפחתיים אנחנו מספרים תמיד את אותם סיפורים, מתווכחים את אותם וויכוחים (חומץ זה חמץ?) וכולם מרוצים. לכן אל תתפלאו אם אחזור על פוסטים שכבר כתבתי.