חלק שני והבהרות לפוסט הקודם יבוא כשיהיו לי משאבים פנויים.

בנתיים ליל הסדר בפתח, ועולם כמנהגו נוהג. בבתי הספר והגנים לא מלמדים שירי חג, שום תוכניות יחודיות בטלויזיה, ילדים לא מתרגלים מה נשתנה מכל חלון והחנויות עמוסות חמץ. להפך – מוצרים כשרים לפסח לא תמיד קל למצוא, וקניידלך צריך, לא?

אני לא מקיימת קלה וגם חמורה, ומקפידה לאכול שרימפס כשאפשר, אבל בנושא הזה אנחנו נשואין מעורבים. אברום בחר לקיים כמה קלות וכמה חמורות .

גם כופרים כמוני, מפתיעים את עצמם כאן ומצטרפים למצוד אחר המצות. יש שיפור עצום ביכולת להשיג מוצרים כשרים, גם ברשתות גדולות אבל עדיין זה לא קל. מה כן – יש לנו המון גויים למכור להם את החמץ.

ההמלצה שלי: להוסיף כמות נדיבה של כמון לקניידלאך. (זו תוספת שגיליתי בנסיון להתאים את הקניידלאך לדרישות המזרח.)

לפני שראשי צונח על המקלדת: חג שמח כמובן, ופריחה קליפורנית.

פרג קליפורני 

היתכן??? אירוס הגלבוע או שחלמתי חלום?