קיבלתי email  מוזר מהבוס האחרון שלי בעבודה. הוא טיפוס לא קל, וקרה כבר שמרוב כעס יצאתי באמצע ישיבה בגללו. במקרה ההוא הוא חשף את התכונה שלו לגלגל אשמה כלפי מאטה בלי שום הגיון. הגישה האמריקאית היא לסתום כשהבוס שלך מדבר שטויות. כך היה עם בוס קודם שכל הזמן החליט החלטות דבליות. אנחנו שתקנו בתקווה שזה יעבור, וברוב המקרים ההחלטות הטפשיות התמוססו. זה כמובן שיטה הנוגדת את הישראלית שמקדשת את הויכוח, אבל אם אתה נשאר "ישראלי" תמיד תהיה היחידי שמתנגד – וזה בדר"כ לא רעיון טוב.

אבל עם הבוס האחרון לא הצלחתי לשתוק בהרבה מקרים. פשוט לא יכולתי. אני לא יכולה כשמזלזלים בידע שלי (ואני הרי צ(ו)דקת!).

איכשהו בכל זאת הצלחנו לשמור על יחסים תקינים - יחסים תקינים עם כמה סערות באמצע. בכלל, אני קוראת לזה "מנהל טיפוס הבעל המכה את אישתו", צועק אבל למחרת מוודא שאתה לא כועס עליו (במיוחד אם אתה מתנגד), כי גם הוא רוצה שיאהבו אותו.

בכלל מדניות  השתיקה אף פעם לא היתה מפותחת אצלי. פעם, במקום עבודה בארץ הצניחו לנו מנכ"ל שזה עתה עזב תפקיד בכיר בצבא. המעבר היה קשה עבורו והוא התיחס אלינו כמו חיילים, עד כדי איום שלא נצא שישי שבת. אשכרה. וכך יצאנו אני ופ', חיילות זוטרות, להסביר לו שאם הוא רוצה שנשאר שישי שבת, הוא צריך לבקש יפה. מאוד מאוד יפה.

טוב, מאיפוא הגעתי לזה? ובכן, הבוס לשעבר שלך לי  email ושאל אם אולי אני מוכנה לארגן להם ארועים, כי נורא משעמם להם.  בתקופה האחרונה בעבודה הייתי "מארגנת אירגונים בכירה". אירגנתי ארגון מוטיבציה אחד, עם תקציב מכובד מההנהלה, והרבה מאוד ארועי פרידה מחברים שעזבו את הספינה הטובעת. אי אפשר להבין אצלו אם הוא רציני או מתלוצץ (תחת שיעמום אנשים עושים דברים משונים) ולכן עניתי תשובה בה אי אפשר להבין אם אני רצינית או לא. אני לא רצינית. אנגהה אומרת שהוא הציע את "התפקיד" גם לה.

תהיו טובים, ותחשבו טוב לפני שאתם עונים לבוס.