תזכורת מהפרקים הקודמים: אני נוסעת לפאריס עוד שבוע, ונפגשת שם עם שלוש חברות מהארץ. נגור בדירונת קטנה ומצוידת ברובע הלאטיני, ונקרע את העיר.

קניתי שיחון צרפתי-אנגלי, שהרי יהיה זה מביך לנסות להזמין משהו במסעדה כשאוצר המילים שלך הוא "זֶ'טֶם" ו"ווּלֶה ווּ קוּשֶה אָבֶק מְאוה סֶה סְאוור". עכשיו אני גם אדע להגיד "האם אפשר להכניס לכאן כלבי הנחיה?", "אני נשוי" (שיאמרו לי כל הצפרדעים שאתחיל איתם), ו "יש דליפה בשרותים".

וכך כשאני נוסעת במכונית לבדי, אני מקשיבה ל-cd שצורף לשיחון ומתרגלת עינפופים, על חשבון זמן האכות של מחשבות מעמיקות שבדר"כ מעסיק אותי בנסיעות כאלה.

.

לפני כמה ימים

 הפעלתי את השיחון הנ"ל כששלושת הילדים היו באוטו, בחלק שמלמד את ימי השבוע. הקריין האנגלי באנגלית, ואחריו הצרפתי ואז פאוזה לצורך תרגול.

סאנדיי – דימאנש (נזכרת בסרט דימאנש אל-קמפנייה הרננווארי של ברטראנד טברניה)

מאנדיי – לאנדי (אוי הנ' הנאלמת! איזה כף!)

טיוזדיי – מרדי

וונזדיי – מרקרדי (הכי מדליק)

סרזדיי – ז'די (מרגישה נורא צרפתיה כשאומרת את זה)

פריידיי – ואנדרדי (הכי קשה לזכור)

סאטרדיי – סאנדי (יותר מתאים ליום ראשון)

מיד שנשמעה המילה הצרפתית הראשונה, בוטן בן השנתיים פרץ בצחוק גדול, וכך אחרי כל מילה צרפתית, סוחף אחריו את הגדולים. אחר כך הם הבינו את הפרנציפ וחזרו תוך כדי גיעגועי צחוק על המלים הצרפתיות. אז עכשיו אנחנו לומדים כולם ביחד. דו לשוניים הם כבר, אז מה הבעיה?

.

הדיאטה+ספורט שתכננתי לפצוח לקראת הנסיעה כדי להרשים את חברותי במידותי הטובות - לא התבצעה. אני חסרת אופי. לעומת זאת אני מתלבטת בנושא המתנות. כשנסענו ללונדון הבאתי לבנות פיז'מות חמודות-סקסיות, אבל הן לא הביאו כלום, אבל ברור לי שאם לא אביא הפעם, הן כן תבאנה, כי אצלי הכל תמיד הפוך.

סוף סוף עליתי על התחליף הפראסאי להצגות בלונדון. מועדוני ג'אז כמובן! איך לא חשבתי על זה מיד? השגתי כתובות, ואפילו של מקום שאפשר לרקוד בו בלי להרגיש זקנות מדי - אני מקוה שהמידע מדויק. מקוה שיהיה שיתוף פעולה מהבנות. (עם מ' אני מתואמת, וברור לי שאנחנו בראש אחד, אז מקסימום נתפצל.)

יש לי בעיה קטנה עם הכינויים לבנות. נראה לי שנהיה קרי, סמאנטה, מיראנדה ושרלוט. עד לא החלטתי מי זה מי.

אטוטלאר!