פוסט זה שייך לקטגורית סיורים מצולמים בסן פרנסיסקו (ראו רשימה משמאל). מי שרוצה רק לסייר צריך לדלג על הפאקה-פאקה ולגלג את העמוד לתחתית הפוסט. רצף של אסוציציות יוביל לבסוף לאזור הפרסידיו.

אתמול לקחתי מהגן את אליוט, חבר לגן של פיסטוק. אליוט כל כך התרגש ביומיים האחרונים בציפייה לפגישה הזאת שאפשר לחשוב שאף פעם הוא לא הלך אחרי הגן לחבר. בעצם כנראה שזה כך. לא רק עם אליוט, אבל רוב הילדים בגן לא נוהגים להפגש בשעות שלאחר הגן- בלתי נתפס למי שרגיל לנוהל הישראלי. שאר הילדים ממש רצו שאני אקח גם אותם, מה שמרמז היכן הנוהל הנכון. 

לא יודעת למה לא הזמנתי אותו עד עכשיו, הוא ילד מקסים, אנרגטי וטוב לב (ואף יפה מראה, מאוד). אמא שלו אמרה שהיא ממש שמחה שאליוט רואה גם תרבויות אחרות. ואני לא ידעתי שאנחנו ניסוי אנטרפולוגי. בסך הכל חשבתי שזה שני ילדים נפגשים אחרי הגן. ותאמינו לי, ילדים בגיל הזה אין להם מושג בתרבויות אחרות – רק רוצים לשחק. אליוט הוא בלונדיני עם עיינים כחולות.   אמא של אליוט היא או היספנית כהה או שחורה בהירה, לא ברור לי. היא אומרת שאמא שלה יהודיה ומאוד התרגשה שאליוט אמר "אמא" בעיברית. נדמה  לי שאמא של אליוט מאומצת. ממש בלאגן אצלם במשפחה מבחינת גזע...

הילדים השתוללו בחן, הפריעו לאגוזית לעשות שעורים (לצייר את מחזור החיים של הגמל!). כשלבוטן (שנתיים) נמאס לרדוף אחריהם הוא ביצע ניסוי: מה קורה לשתי ביצים לא מבושלות כשמקישים אותן זו בזו. כיוון שלניסוי היו תוצאות מעניינות ונעימות למגע, הוא ניסה זאת שוב ושוב עד שאמא שבה למטבח  מנסיון נוסף להרחיק את פיסטוק ואליוט מאגוזית. אמא של בוטן  (זה אני) מאוד אוהבת לראות את המטבח שלה מרוח בחלמוני ביצה, אבל יותר אוהבת לעודד את הנטיה של ילדיה לנסויים, ולכן היתה מאוד מבסוטה.

פיסטוק (חמש) לאומתו, אמר אתמול לאמא שלו (זה אני) שפעם הבאה שהוא מצייר על הקירות שלא תכעס עליו כי זה עושה לו כואב בבטן. כן הקירות שצבענו בכל צבעי הקשת באוקטובר, מכוסים בעבודות אומנות של פיסטוק. ותאמינו לי שהסברתי לו ממש בסבלנות איפוא מציירים ואיפוא לא.

כשצבענו את הקירות, נשמתי פרחה בנסיונות למנוע מהילדים לגעת באזורים הרטובים עד שלילה אחד החלטתי לישון במלון, ממש בשכונה שלנו (יבורך priceline.com). בלילה הבא היה כבר ערב שישי והחלטתי שאם כבר מלון אז בסן פרנסיסקו, במיוחד שבשבת היה יום ההולדת שלי – אז מה שמגיע – מגיע.

בשבת  קבענו להפגש בעיר עם חברינו מ' ומ' (אתם מכירים אותם, אלה עם העציץ) לחגוג את יום הולדתי ויום הולדתו של מ' במסעדה חביבה ברחוב יוניון (להזכירכם, כל זה קרה באוקטובר, אין צורך במזלטובים). מ' אמרה שיש מסעדה שיש בה קינוחים מדהימים בפרסידיו. אני אמרתי שבטח יהיו פקקים כי יש מפגן אוירי וכולם יחפשו מקום בפרסידיו, אבל כולם אמרו  שכדאי לנסות.

נסענו לפרסידיו, ואכן עמוס ביותר אבל הצלחנו למצוא חניה. פתאום אני רואה עוד זוג חברים שלנו. "מה גם אתם באתם לראוות את המפגן???", אנחנו נכנסים לבית הקפה, ועוד זוג חברים!!!! איזה צרוף מיקרים! נו, רק בחברים הבאים נפל לי האסימון שאברום אירגן לי מסיבת הפתעה. לא רק שהוא היה צריך להעביר את המסיבה לסן פרנסיסקו עקב הקפריזות שלי, אלא גם אירגן מפגן אוירי מדהים לכבודי!

הפרסידיו היה בעבר בסיס צבאי, למרגלות גשר הזהב (אם כי הבסיס היה שם לפני הגשר, לדעתי). פעם נחשב הגשר יעד הגנה בפני האויב, ובעצם גם היום. אבל היום אין שם בסיס צבאי אלא טיילת יפיפיה. מצד אחד גשר הזהב (ממש קרוב), בצד השני נופי ה-down town ובים תצפית לכוון אל-קטרז. ההאנגרים הצבאיים עוד שם, ובאחד מהם ממוקם בית הקפה לידו ישבנו. שום קינוחים ושום נעליים. הייתי צריכה לחשוד כבר בשלב שאלו הוזכרו. אבל יש שם מזכרות נחמדות כולל תמונות מדהימות  שמתארות את תהליך בניית גשר זהב, שהוא כאמור גשר תלוי. תמיד ידעתי שהוא גשר תלוי, אבל רק שהצצתי ב-zoom in  של התמונה (ראו פוסט קודם), הבנתי מה זה אומר. התמונות פה הם מלפני שבועיים שלושה ולא מהארוע המדובר.