יום הזיכרון הישראלי מצוין כאן ע"י טכס של הצופים. טכס בנאלי אבל עדיין מרגש ומזכיר לנו את הדמויות שאנחנו מכירים באופן אישי שחייהם הושפעו ממלחמות ישראל. אני חושבת על דוד שלי שנהרג בפעולת איבה (מה שנקרא יותר מאוחר פיגוע) שהשפיעה על מהלך ההיסטוריה הישראלית בגוררה מסכת של תגובות ותגובות נגד. אני חושבת על דודה שלי, שחייה היו מלאי מהמורות לפני ואחרי הארוע הזה (החל בילדותה מוסתרת במנזר בזמן מלחמת העולם השנייה). אני חושבת על בני הדודים שלי שגדלו ללא אב, והקטנה שבהם שמעולם לא פגשה אותו (דודתי היתה בהריון כשהוא נהרג). אני חושבת גם על השכן שלי, שבעייתו מוגדרת כהלם קרב שלא ממש עבר מאז מלחמת לבנון. אני חושבת על חייל שאספנו פעם טראמפ שהייתי ילדה. זו היתה הפעם היחידה שראיתי אותו, ובכל זאת יש לו פנים בראשי. הורי שהכירו אותו סיפרו לי שהוא נהרג.

האמת, שלא על זה רציתי לכתוב, אלא על יום הזכרון של החיות המוזרות. כמה חודשים לאחר שהגענו לכאן, לפני יותר משבע שנים, חוויתי את יום הזיכרון האמריקאי הראשון. הסימן הראשון היה קטלוג שהגיע בדואר. הכותרת אמרה "Macy’s - memorial day sale" באותיות קידוש אדומה. העברתי את עיניי למיני הטובין במחירים המוזלים ובחזרה לכותרת. האם עייני מטעות אותי? האם מישהו ישלם על כך במשרתו? אבל הדואר היה מוצף בקטלוגים דומים והפרסומות ברדיו שידרו אותה רוח דברים.

באותם ימים דיבשתי עם חברתי א' במועדון כושר. יום אחד קשרנו שיחה עם אמריקאית חביבה שדיבשה לידנו.  ניצלנו את העובדה שהיא שאלה אותנו אם בישראל אנחנו חייבים ללכת עם רעלות, ושאלנו אותה לפשר מכירות יום הזיכרון. "המממ", היא אמרה חוככת בדעתה, "מעולם לא חשבתי על זה...יש בזה משהו....המממ...".

יום הזכרון נתפס פה כמו עוד יום חופש, עוד סוף שבוע ארוך (כמו כל חג הוא תמיד מוצמד לסוף השבוע לנוחיות הנופשים), עוד סיבה למכירה לוהטת. דמיינתי שהם אומרים לעצמם: "ביום הזיכרון נעלה את זכרו של ג'וני,  ונעשה בדיוק מה שאהב לעשות בחייו – שופינג!".

ביום הזיכרון עצמו, לוח השידורים לא מושפע כמובן. חשבתי שראיתי הינץ קטן של שפיות כששדרן התחזית, על רקע של דמויות גולשות על מדרוני צחורים אמר: "הייתם מאמינים? סקי ביום הזיכרון!!" אבל אחרי כמה שניות הבנתי שהוא מתיחס למזלם של הגולשים שהשנה היתה ברוכת שלג עד כדי כך שבשלב כה מאוחר של העונה השלג מצוי בשפע.

השנה נוספו קורבנות אמריקאים שראויים להזכר, אך איני מאמינה שיהיה איזשהו שינויי. יותר מדי גורמים בעלי כח מעוניינים במצב כמו שהוא. מה אני אגיד לכם, הלואי עלינו שמצבנו יאפשר לנו לעבור לסדר היום אם הרגשת ריחוק כזאת!

היום חל יום האם. הוא נחגג בהרבה יותר רצינות מיום הזיכרון. אה, כן – כי הוא קשור בצריכה ובשופינג.

הבלוג בחופשה החל מהיום בערב עד ערבו של השישה עשר בחודש. מוזמנים להשאיר תגובות ולשוטט ברחבי הבלוג כאוות נפשכם.