הפרויקט של ארז. לא חשבתי שאני אכתוב אבל הנה משהו קטן. ההשראה ממה שאמלש כתבה, שהמון תלוי בנקודת ההסתכלות שלנו על הארועים שקורים לנו.

בדיוק גיליתי שיש לי את היכולת הזאת לראות ארועים שעל פניהם נראים שליליים באור חיובי. כך עם הנפילה במטרו (בפוסט הקודם), כך אם הנסיעה המבעסת לז'יבורני (במוחי סילקתי את אלפי התיירים משם והחלטתי שהמקום אכן יפה), כך על המפגש עם קלוד-לה-טקסי (שלקח אותנו לקלוד-מונה), והיה רמאי קטן, אבל צרפתי כמו בסרטים, והצחיק אותי,  במיוחד בוייכוחים הקולניים שלו עם נהגים אחרים. (הוא צרח אפילו על נהג של המכונית בה הוא עצמו נתקע! גדול!).

עכשו אברום הבין, איך נהנתי כל כך בזמן שתפרו אותו באיזה אי בבריטני ואני שוכחתי בהתלהבות עם המקומיים בחדר ההמתנה (אז הוא נעלב, אבל כשהוא ראה באיזה חדווה אני מקבלת את הנפילה במטרו,  הוא הבין).

(כל הדוגמאות מנסיעות לח"ול, אני צריכה לחשוב על זה).

ניסיתי להסביר את זה לאגוזית, אבל נראה לי שהיא נכנסת לענייני טיפשעשרה (קצת מוקדם, לא?), וזה בניגוד לתקנון של בני טיפשעשרה לראות דברים באור חיובי.