נראה לי שאצטרך לחזור מתישהו לנושא הזה של הקתולים. אבד קצת בים המילים של הפוסט הקודם.

בנתיים סוף השבוע של יום הזיכרון עמוס מאוד, כך שאני יושבת בשעות לא ראויות לכתוב פוסטון קצר. הערב היה מוקדש לסרטים. אברום ואנוכי אוהבים לראות סרטים בקולנוע (זה מקום כזה שהולכים ויושבים באולם חשוך, זוכרים?). אנחנו מעדיפים לא לקרוא ביקורות או לדעת יותר מדי  על הסרט לפני שהולכים. זה מגביר את ההנאה, אבל יכול להוביל לנפילות כמו זאת של היום. הלכנו לראות סרט בריטי (נדמה לי), שקיבל הרבה כוכבים ("עוגת שכבות" בתרגום חופשי). בדרך כלל זה עובד טוב. אבל הסרט היה אלים במיוחד, ולא הבנתי כלום. לא מתאים לשנים שמחוברים לצד הנשי שלהם (אברום סובל מסרטים אלימים אף יותר ממני. יפי נפש שכמונו).

אחרי רבע שעה יצאנו מהאולם, אבל מכיוון שמרק הבייביסיטר רמז שלא שווה לו לבוא לזמן קצר, חיפשנו סרט אלטרנטיבי באולמות הסמוכים. לא ממש מצאנו אז נכנסנו לסתם סרט אמריקאי שלא אזכיר את שמו מחמת הבושה. האולם היה מלא לגמרי, ומצאנו מושב בודד, אז ישבתי על אברום (יופי יופ הי!). היה נורא אמריקאי, ואף שובנסטי אבל צחקנו.

חזרתי הביתה וראיתי שיש "אישה יפה" בטלויזיה. בפירסומות קראתי כמה פוסטים וכמובן נשארתי ליד המחשב ליותר זמן ממה שתכננתי. אבל איזה מזל! איזה מזל! לא פיספסתי את המשפט האהוב עלי מהסרט:

"ביג מיסטייק! היוז'!"  

ואם כבר סרט דיברנו בנושא: אפשר לספור על אצבעות יד אחת את מספר הדי.וי.די ששכרנו בשנים האחרונות, ובאצבעות שתי ידיים את אלו ששכרנו, החזרנו באיחור ושילמנו כנס.

שלשום אברום הביא סרטים, ואמר לי שהוא הביא לנו סרט צרפתי. אני בוחנת את העטיפה ורואה – חתונה מאוחרת. והוא אומר לי – "לא,לא, זה צרפתי. זזה משהו".