אברום נסע לניו-יורק ואני והילדים הלכנו למשינה.

התגברתי על הפדלאות שלי, הוראות הרופא, והנטיה שלי להתרחק ממקומות צפופים. בבוקר, מיד אחרי שהחלטתי ללכת להופעה, השמעתי תקליטור (משתמשים במילה הזאת?) של משינה, לתרגל את השיגצים.

היה ממש צפוף, ודאון טאון סאן פרנסיסקו התמלא בעיברית ודגלי כחול לבן. תיירים יפאנים בודדים ניסו לחדור לגן, ונהדפו בבהלה החוצה.  רוק יפאני או פולני או הונגרי  נראה לי הדבר הכי מגוחך ומזויף בעולם. מעניין איך נראה להם רוק ישראלי אם כל ה "חחחח"...

אני רואה מלאך, והוא אומר לי כך...

היתה הופעה מצוינת. משינה זה בדיוק מה שמתאים לקהל שלא ממש מעודכן במה שקורה במוסיקה הישראלית (למשל מי שסומך על אח שלו שיעדכן אותו, ומקבל CD מדגמי פעם בשנה ). כן כן, אותו קהל שלא יודע אם משתמשים בימנו במילה "תקליטור".

כשהם ביצעו שיר ששמענו בבוקר, היזכרתי את זה לפיסטוק, והוא אמר שהוא מעדיף את זה שבבית, וזאת ביקורת מדויקת לסאונד.

אבל יובל מתוק צפיחית בדבש.