ממש לא מתכוונתי לכתוב היום פוסט, אבל פתאם עלתה לי החופה. שכבתי לי במיטה עם בוטן החמוד, וחשבתי על הפוסט של אמלש. אמלש כתבה על הצבת גבולות והביאה דוגמא של התנהגות בין ילדים  כאשר אחד מציק לשני. אני מאמינה שצריך לתת לילדים לפתור את הבעיות שלהם בינם ובין עצמם אם אפשר, אבל שאחד מהם הוא תמיד המציק והשני המוצק, כנראה שדרושה התערבות.

אגוזית (בת 9 עוד יומיים!) היא ילדה טובה. אולי טובה מדי. כל ההתנהגות הכלפתאית של בנות בגיל הזה ממש לא מובנות לה. תמיד היא היתה ככה. כשהיא היתה בגיל הגן היתה לה חברה ישראלית, וגם אני מצאתי שפה משותפת עם אמא שלה. אבל מה, הילדה היתה מהסוג שבודק גבולות. ברור שמדי פעם היא בדקה גבולות גם על אגוזית. אני התנחמתי בעובדה שאגוזית רוצה להפגש איתה, ושהיא צריכה לדעת להתמודד גם אם ילדות כאלה. אני לא יכולה להגיד שההורים שלה לא הכתיבו גבולות, אבל כנראה שכשהילד כל הזמן בודק ובודק, קשה לשמור על ערנות. (או שכרגיל אני מוצאת תרוצים עבור אחרים?)

עד שיום אחד, הילדונות הציקה לאגוזית, ואמא שלה הסבירה לאגוזית למה היא לא צריכה להעלב מזה.  כוס עמאק! אם אין לך כח להתמודד עם הילדה שלך, מה את מנסה לחנך את שלי שתסבול אותה בשקט???

לאט לאט התדרדרו היחסים, אבל מי ששבר את הכלים היתה דוקא היא (אני מאותגרת פיצוצים), וזה היה קשור בזה שהערנו לילדה שלה (מישהו צריך לעשות את זה, במיוחד עם הילדה שלי נפגעת, לא?), ומה ששבר את גב הגמל, בשיחה חברית דוקא, אמרתי לה "נו טוב, נטע שלך יכולה להיות מכשפה לפעמים". אני מודה שיכולתי להשתמש במילה אחרת, ואולי עם מישהי אחרת  הייתי בוררת מילים, אבל היא היתה מהסוג שאומר "אני אומרת הכל בפנים", ומאז למדתי שאלו האנשים האחרונים שיכולים לקבל אותה מנה בחזרה.

כן, יש לי צ'ילבה!

ובאשר להצבת גבולות, הגבתי אצל אמלש ואצל דרלינג וגם אצל טליק (הא, כנראה שהנושא נדון מספיק, אבל אני צריכה להרגע איכשהו). אני חושבת שיש בילבול ביו המושג "זכויות הילד" שנעשה פופולרי בשנים האחרונות לבין הצבת גבולות. אני חושבת שזכותו של הילד לקבל גבולות וחובתו של ההורה להציב אותם. וזה לא אומר להיות הורים קשוחים בכלל. זה אומר לבחור את הקרבות הנכונים ולהתמיד.