שילשום מצאתי ציפור מתה בגינה, כבר בשלב בו  אורגניזמים קטנים מתחילים בתהליך החזרתה לאפר. לתקן בעיות אינסטלציה אני יכולה, אבל לסלק ציפורים מתות – למה מי מת? ניסיתי לשכנע את אברום שזה ברשימת התפקידים שלו,  אבל הוא עשה פרצוף של מישהו נורא חשוב שצריך לגייס השקעה. החבר הויטרנר של חבצלת לא נראה באופק, וגם הויטרנר החמקמק של דויד לא (ביננו – זה האחרון – אין סיכוי שהוא ויטרנר). החלטתי לחכות לבוקר. אולי כוחות הטבע יחליטו לעזור.

למחרת, אכן, נעלמה הציפור. עבודה נקיה – רק כמה נוצות פזורות העידו על הדרמה שהתרחשה שם. עכשיו אני מנסה לנחש מי הוא שליח האל. חתולים לא מסתובבים כאן. סנאים, למיטב ידעתי, לא אוכלים ציפורים. אולי נחש? עברוש? ראקון? אכן כל האופציות משובבות נפש.

יום אחרון בכיתה ג' לאגוזית היום. מסיבת סיום בגן לפיסטוק, שימשיך ללכת לגן בקיץ, אבל משנה הבאה – גן חובה. כאמור גן חובה כאן הוא חלק מבית ספר, אז ההתרגשות דומה לעליה לכיתה א'. לגננת המופלאה קנינו מתנה, אבל הכי הייתי רוצה לתת לה תרומה לניתוח קיצור קבה. היא שמנה כמו שרק אמריקאים יכולים להיות, וכל חייה סביב האוכל והמוגבלות שלה. (כשהם למדו על אותיות, היא תמיד בישלה איתם משהוא שקשור לאות....). כן זה מגביל אותה מאוד, והיא תמיד מוצאת לעצמה פעיליות הדורשות ישיבה, אבל בהתחשב במוגבלות הזאת היא גננת מעולה, והילדים נוהים אחריה באהבה. בכל אופן כתבנו לה ברכה מלאה סופרלטיבים, כי להגיד פה "תודה עבור שנה נפלאה" מתורגם ל-"את חרה של גננת". ובודאי שהשקעתי בברכה עם פוטושופ...

גיליתי שכמה ילדים נוספים מהגן ילכו לאותו בית ספר. גם השכנה שלנו ממוקמת גבוה ברשימת ההמתנה וזה מעולה בריבוע – בית הספר רחוק (10-15 דקות נסיעה) והשתתפות בהסעות תשפר את איכות חיינו. כאמור זה בית ספר אלטרנטיבי במקצת, עם המון השתתפות הורים, ומתחיל לרעוד לי הפופיק. אני לא בדיוק הטיפוס של להדריך קבוצה של ילדים שאינם שלי. אבל אולי ארכוש לי סבלנות איו קץ ותכונות סמויות אחרות בקורס שנעבור בקיץ. (קורס שמלמד את התאוריות החינוכיות של בית הספר בנוגע לפתרון קונפליקטים וחינוך בכלל).