עונה של פירות האדומים המפתים האלה. הגשתי קערה זו, גדושה באדום מתוק לאורחים שלנו. השובניסט והאם המקצועית. הוא בעל עמדה נאה באחת מהחברות ההיטק הגדלות. עובד יומם ולילה וכך דורש מעובדיו, נמנע מלגייס נשים, ואין לו מושג לאיזה חוגים הילדים שלו רשומים. היא מסיעה, קובעת קייטנות, מבשלת, מנקה ומחזיקה בית למופת. אין מה לומר – מתאימים אחד לשני, אז מה לנו כי נלין (מה דעתכם? אם שנייהם מבסוטים זה בסדר לא? או שמא הם מורידים אותנו שלב במירוץ לשוויוניות?).

 

היא סיפרה שהבת רוצה להרשם לחוג כדורגל, בו מנדבים את ההורים לעזור, אבל מה אני אעשה, היא אומרת, אהיה מאמנת? כן, אמרתי לה, למה לא? ולו אמרתי (בכוונה תחילה), אולי אתה תתנדב? הוא התחלחל ונתן בי מבט מצמית.

 

כמובן התחלקנו לזוגות, אני והיא דיברנו על קיטנות ואברום והשיח' דיברו על טכנולוגיה ועסקים. ואחרי ארוחת הערב, אברום הצטרף לשיח', ממשיכים לפתור את בעיות העולם בעוד אנחנו מפנות ומנקות.

נתתי לו לאברום-ג'ורג'. למה לא? שינוח השיח' שלי.