כשרק החלו לזרום התגובות לפוסט הקודם, די נבהלתי. כולם בחרו בחמש. האם כזאת צינית אה-רומנטית אני מצטיירת? מה שגרוע יותר הוא שזו התשובה הנכונה. אז האם אני צינית חסרת רגשות באמת? לא מוצא חן בעיני!!!!!
למרות שהיינו ביחד כבר הרבה זמן, ולא היינו צעירים במיוחד (הכל יחסי), איכשהו לא ציפיתי לרגע הזה. הייתי מופתעת. ה"בשביל מה?" הוא משום שלא מצאתי כל צורך להתחתן לפני שרוצים להתחיל במלאכת הפריה ורביה, וגם אז לא בטוח. ולא חשבתי לגשת למלאכה עדיין. אבל בסוף אמרתי יאללה, פסדר. נתחתן.
בדיעבד אני יודעת שבמקרה שלנו כן היה ערך מוסף במעמד החוקי. ושלא תחשבו שאני כזאת צינית, אומר לכם שאני מתה על אברום ושהקשר שלנו משתבח עם השנים!
תשמעו המצב חמור. תמיד היו לי שגיאות כתיב, אבל חלה התדרדרות מרשימה. אתם עוד רואים את הגירסא אחרי מעבר אחד או שניים, אם הייתם רואים את המקור, הייתם מתגלגלים מצחוק. בעצם נראה לי שאתם משועשעים גם כך.
אני מבקשת שתתקנו לי. תשלחו לי Email עם תיקונים. הרי לכם זה קלי קלות! ואולי אני אשתפר.
שוב היינו היום במסיבת פרידה מרגשת. חצי מהנוכחים חוזרים לארץ. זו היתה המסיבה לכבודה הכנתי את המצגת, אז תודה על העזרה וההפניה לשירונט. יצא ממש יפה. עשיתי גם חידון בו צילמתי כל מני פינות בסביבה והמשתתפים זיהו היכן צולמו התמונות, כולל תת חידון על סטארבקים ומיקומם. המארח הכין סרט וידאו מדהים, שעושה לי חשק בכל זאת לצלם בוידאו, ובכל זאת לערוך, למרות שמהקורס שלי פרשתי.
כמובן כולם הכירו שם מישהו מהעבר. כל כך ישראלי. לי יש זיכרון של ציפור, אבל משהו זיהה אותי ממקום עבודה בטכניון בו עבדתי מקסימום שלושה חודשים לפני שהתחלתי ללמוד. זה באמת היה לפני עידן ועידנים, אז נראה לי שזה סביר שלא זכרתי אותו בחזרה.
אפילו רקדנו קצת במסיבה אבל בגדול אנחנו זקנים חנונים ובחצות המסיבה כבר הסתימה. הילדים של מארגני המסיבה (העוזבים) ישנים עכשיו אצלי בבית, אז סך הכל יש פה שישה ילדים שיתעוררו כנראה מוקדם וימלאו את הבית בחדוה ודיצה. לפחות זה אומר שאראה אותם מחר...
אבל כדאי שאלך לישון, ואם שכחתי משהו – מחר אשלים.