10 קצרים (חלקם כבר נזכרו בתגובות פה ושם):

1. לעולם לא אזכה הפיס. את הצ'אנס שלי בזבזתי בשיעור משעמם בטכניון. נחשתי את מספר הטלפון של מי שישבה לידי.
2. זיינתי מתרגל. אבל רק אחרי שקבלתי את הציון הסופי. כשהתחלתי איתו (בעדינות אופיינית, באמת) הוא אמר "מה לקח לך כל כך הרבה זמן". ה(צ)יון היה מעולה. שלא יצא מזה שאני שרללנית (מילה שלמדתי בישרא). אני ההפך הגמור. אבל אני חייבת להפריך את הגוזמא שאין שווים בטכניון. הוא ספציפית לא שווה, בדיעבד.
3. חלקתי מדליות למתעמלים במשחקי הפועל לפני מליון שנה.
4. טים רובינס פתח לי את הדלת בדיינר בפאלם ספרינגס. אבל איפוא היתה סוזן? היא מקסימה!
5. שונאת גבינה צהובה. מקבלת בחילה רק מהריח, ולא יכולה להכנס לחדרי ישיבות שאכלו בהם פיצה. מבחינה לוגית אני יודעת שאני טועה, אבל חיה עם השריטה הזאת בשלום.
6. בתחקיר בטחוני נחשדתי ונבדקתי במכונת אמת. איך אפשר לחשוד בחנונה כמוני? התוצאות לגבי סמים יצאו לא-חד-משמעיות. לכן אני ממש מבינה למה זה לא קביל בבית משפט.
7. יש לי דרכון אירופאי, שוק משותף. טוב נקרא לזה בשמו – גרמני. אח שלי סרב לקבל אותו, כי יש לו מצפון. המצפון שלי אמר – שישלמו!
8. הפעם היחידה בה הזדמן לי ללבוש שמלת קוקטייל (?) מאז שהגענו לכאן היתה בקבלת פנים לשמעון פרס באחוזה יפה, עם כל מני שמנה וסלתה. שימי ניסה להרים קרן שתסיע להקמת תעשיית הייטק בשטחים, מה שתאם את מה שאני מאמינה בו: אם תהיה להם תהיה תעסוקה, ואם שווי המניות שלהם יעסיק אותם – לנו יהיה יותר טוב. ממש אגואיסטי.
9. פעם סלדתי מדגים בערך כמו מגבינה צהובה. היום אני מאוד אוהבת. המהפך חל בנפאל, במהלך שבועיים טראק הרפתקני במיוחד, אוהלים, ללא חשמל, מקלחות בנהר. מאז עברו הרבה מים בגאנגס ואני נשאתי לנסיך.
10. הייתי מלצרית בדיוק יום אחד. בעל הבית אמר לנו המלצריות "תזיזו ת'תחת שלכם" ואני אמרתי שלום.
11. שהייתי תינוקת, בן דוד ששמר עלי הצליח לנעול אותי בבית בלי שהיה לו מפתח. זה מה שאספר לפסיכולוג.
12. בארץ הלקוח, אי שם במזרח הרחוק, הבוס שלי צעק "תרשמי, תרשמי" ואני אמרתי לו: "אם מה אתה רוצה שארשום, עם הזין?" הלקוחות המלוכסנים המשיכו להנהן במרץ.
13. סייקו חושב שאני משתמשת יותר מדי בשורש ז.י.ן. ואני חושבת שזה ממש לא נכון. חוץ מזה מה אכפת לי? הוא במילא לא קורא כאן. (ד"א, אם נראה לכם שהשמוש בשורש הזה הוא מוגזם או לא במקומו אנה העירו והאירו)
14. לפעמים לא מקיימת הבטחות. אז הבטחתי 10 אז מה? אם אני אזכר בעוד משהו – אני אוסיף.