אתמול שחקנו ברידג' אצל הֶלגה. לא שזה קל לי לחצות את העיר ולעלות שלוש קומות עם הברכיים שלי, אבל הֶלגה אומרת שיש לה רומטיזם. נו, טוב, אמרתי לה. זה לא נורא עם הברכיים שלי. אני אנוח אחר כך כמה ימים בבית. אין לי כלום בבית אבל לא נורא. הלגה אמרה שבסדר ברוניה, היא יכולה לבוא. לא לא, אז אני לא אוכל כמה ימים, בסקוויטים יש לי בבית מספיק. ככה התווכחנו איזה 10 דקות ובסוף היא וויתרה. כסססס.

"אה הֶלגה" אמרתי שהגעתי עליה "עשיתם שיפוץ בבית! נו טוב, ככה ממש לא רואים שזה בית כל כך ישן בשכונה לא כל כך טובה ורק בקושי שומעים את הרעש מהרחוב הראשי שלידכם".

"אל תשאלו, אוי וי" אמרה זושַה כשהתישבנו לשחק  "הבן שלי הודיע לי שהוא רוצה ללמוד מחשבים." ואחרי שתיקה קלה הוסיפה "הרי גם הנכד של גיטה עובד במחשבים, והוא ממש, נו ויי זמיר, פייגלה!!".

"זה עוד כלום" אמרה הלגה "הבת שלי רוצה ללמוד פסיכולוגיה, כל היום מיט דר משיגינער!".

"איזה יד גרועה יש לי היום" אמרה פניה בוחנת את הקלפים בידיה "חבל שהמזגן כאן כזה חזק, הלגה. לא לא נורא, אז יהיה לי קר קצת. זה אמנם קשה עם הפרקים שלי, אבל אל תורידי את העוצמה של המזגן. יהיה לי קצת קר, לא נורא. הבן שלי מתחתן עם משהי מלודג'. בת 27.  אני אמרתי לו שאני לא אומרת כלום,  מה רע בבת 27 הוא שואל, ואני אומרת – לא זה בסדר, זה בסדר, אני לא אומרת כלום".

"הבן שלי מנחם מאמריקה" החזירה זושַה "אשתו מצלצלת אלי ואומרת ,'קנינו לכם כרטיסים שתבואו לבקר אצלנו'. כמעטת התאלפתי. 'או, לא. זה יהיה יותר מדי קשה בשבלכם לארח אותנו, את כל כך עסוקה' והיא אומרת שבכלל לא ושנבוא, אני אומרת 'שמואל אומר שמנחם מאוד עסוק עכשיו, לא רוצים להפריע' והיא מתעקשת. לא מבינה עיברית זותי. טוב תביאי את מנחם, אני אמרת לה. 'מנחם, אבא אומר שבטח אין לך זמן עכשיו. נכון לקחת לנו לנכדים כל כך רחוק, אבל לא רוצים להפריע'. 'בסדר' אומר לי הבן , 'אני מבטל. רק 200$ קנס וגם ככה קשה לי, אבל מה שנח לך אמא' אז עכשיו אני צריכה לנסוע לאמריקה."

"נו באמת" אמרתי "לזה אתן קוראות צרות?".

"מה קורה ברוניה", הן אומרות "הברכיים? הכלה השוורצה שלך שוב רוצה שתשמרי על הילדים? מה?".

"זה עוד כלום" אני אמרת.

"נו מה, ברוניה"

"לא, לא בואו נשחק. את הסבל שלי אני אשמור לעצמי".

"ברוניה, למה מלכה לב? טוב לא נורא. נפסיד גם היום. נו ספרי, אנחנו נסתדר עם זה".

"נו טוב, אז נכנסו אצלי שתי שכנות חדשות. אל תשאלו, ניראות משהו...לא יודעת. ראיתי אותה בערב מתלבשת כמו...קוּרבֶה!. באמצע הלילה אני שומעת בחור דופק לה על הדלת וצועק משהו. אחרי זה דפק גם אצלי! תני לי להכנס! הוא צועק. בטח הזמנתי המשטרה. בא אותו שוטר מהפעם הקודמת. אבל אז הבחור כבר הלך. צעקתי לשוטרים 'הבנות שם בקומה מעלי חדשות, אולי פתחו בת זונות שם, מה אני יודעת'. אבל הם לא עשו כלום. אני חושבת השוטר הזה הונגרי.

עליתי למעלה למחרת, פחדתי מאוד. ואני אומרת  לשכנה הקוּרבֶה ככה בעדינות 'באות בנות חדשות...אני לא מכירה...לא יודעת מה עושות...מה המקצוע...'. ניסיתי להציץ אבל היא לא פתחה הדלת. ולא אומרת כלום.  אמרה רק 'בסדר' בטח זונה.

למחרת ירדה הקוּרבֶה השניה דפקה אצלי בדלת. 'את לא צריכה להיות דואגת, אנחנו עורכות דיניות' היא אומרת. ואני שואלת אתכן: כאילו יותר טוב?".

הן שתקו החברות שלי, בטח. אפילו בלי שסיפרתי להם שלקוּרבֶה יש בלוג. יש מקום קוראים אותו ישרא. מלא כושים, אומאים שוורצה וכאלה שמתחזות לפולניות.