קניתי לפיסטוק סקוטר (קורקינט) חדש, והוא מאוד התלהב. הלכתי איתו לסיבוב קצר ברחוב אבל היה חום איימים אז חזרנו. אחרי שעה בערך, הוא אומר לי "אמא אני הולך לטייל".

לא כל כך קלטתי. רק אחרי שלוש דקות ירד לי האסימון שהילד איננו. אברום שהיה כבר כמעט בדרך החוצה נסע לכיוון אחד ואני לשני. למרות שזה לא משתקף בפוסטים האחרונים, אני טיפוס מאוד רגוע. אבל בקטעים האלה אני היסטרית לחלוטין. הסטרית בשליטה, כי אחרת אגוזית בפניקה, וחוץ מזה זה בדיוק הזמן לפעול ביעילות.

האזור שלנו שקט מאוד, לא קרוב מדי לכבישים ראשיים ולמרות הדימוי של ארצות הברית, לא חוטפים פה כל הזמן ילדים ברחוב, אבל לך תסמוך על סטטיסטיקות, וחוץ מזה מה אם הוא סתם ילך לאיבוד ויבהל? ומה אם ימצא אותו משהו אחר ויביא למשטרה? פה מאוד היסטרים בנושא ושרותי הרווחה יכולים לעשות בעיות רציניות (יש דברים שכל כך מפחידים אותי שאני מעדיפה לא לכתוב אותם בפרוש).

אברום מצא אותו אחרי זמן קצר נוסע על הקורקינט בשלוה. הוא נסע במסלול שאני בדר"כ עושה עם הילדים כשאנחנו יוצאים "לשאוף אויר". מן ריבוע כזה שלא צריך לחצות בו כבישים בכלל, רבע שעה הליכה פחות או יותר. אברום נסע אחריו בשקט וראה שהוא מתנהג בצורה מאוד אחראית.

כשפיסטוק חזר שאלתי אותו איך היה  והסברתי לו שפעם הבאה אם הוא רוצה לנסוע רחוק אבא או אמא  יבואו איתו. בלי היסטריה.

וחצי הכוס המלאה: אני שמחה לדעת שהוא זהיר, ויודע את הדרך.