לפני כמה ימים הלכתי ל- Pottery Barn kids  חנות רהיטים קצת עיצובית (הכל יחסי בחיים. בכל זאת – אמריקה) להשלים ריהוט לחדר של אגוזית.

בדר"כ זה עובד כך: אני מגיעה ומבקשת רהיט מסוים, הם באדיבות אין קץ בודקים במחשב, במידה והרהיט נמצא במלאי מחייבים אותי. את הסחורה עלי לאסוף מהמחסן (לידו יש גישה למכונית), ונציג החנות נמצא שם כל שעה עגולה. כלומר אם קניתי ב 4:20 אני יכולה לאסוף את הסחורה ב:5:00.

הפעם התסריט השתבש. המוכרת טענה ש"המחשב לא מעודכן" לכן צריך לבדוק במחסן. כיוון שהולכים למחסן פעם בשעה כאמור, אז בשעה העגולה הבאה יבדקו, רק אז אני אשלם, ואקבל את הסחורה שעה אחר כך.

אמרתי לה בעדינות, שאין סיבה שאני אחכה שעה וחצי בגלל שהמחשב שלהם לא מעודכן, אבל היא אמרה, עדיין החיוך חביב ש"אלה הרגולישן". ניסיתי להסביר את חוסר ההגיון, מלווה ב"המבט" שלי ששידר שוק מוחלט מהטיפשות הזאת, אבל היא המשיכה להסביר בנימוס ובשלווה של תקליט מקולקל על ה"רגוליישן", החיוך לה נמוג משפתיה. "את יכולה להמתין" היא אמרה "עוד 10 דקות תהיה לך תשובה".

מאוד רציתי להגיד לה בדרמתיות שאני לא מעוניינת בסחורה, אבל כיוון שבאמת רציתי אותה, ואני לא מחסידות איקאה השארתי את ה"מבט" וחיכיתי. וחיכיתי. וחיכיתי. בסופו של דבר הלכתי לסיבוב במול (ידעתי למה אני לא רוצה לחכות שעה וחצי. איזה נזק!). תשובה לא קיבלתי אחרי 10 דקות. יותר אחרי 50 דקות. כיוון ש"המבט" שלי החמיר, ה"רגולישן" התגמשו לפתע וקיבלתי את הסחורה בשעה לא עגולה!!

ואני שואלת אותכם: כשמקבלים שרות חרה, האם יותר טוב לקבל אותו עם חיוך? כי נשבעת לכם שרציתי למרוח לה את החיוך בסטירה מצלצלת.