עמק החיות המוזרות, משתרע לאורכם של כ-50 מייל בין סן פרנסיסקו היפיפיה בצפון לסן חוזה הרדומה בדרום. שרשרת הרים כוסויית יערות סוקויה מפרידה בינו לבין חוף האוקיאנוס האטלנטי.

רצף עירוני, בנייני זכוכית של חברות היי טאק, חברות הון סיכון והשרותים הנילווים, גדושים בעובדים משלל גוונים וצבעים, כמה מהם אפילו נייטיבס שנולדו ממש באמריקה . בנייני הזכוכית גמישים, שהרי נועדו לספוג את רעידות האדמה של שבר סן-אנדריאס, ולכן כשפוסע אדם ולו דק כגבעול באחד מהמסדרונות,  מדמה חברו שבקצהו השני של בבניין שאכן מתרחשת רעידת אדמה.

בין מרכזי העסקים פזורים צריפים, שיש המכנים אותם בתי מגורים. אלו מבני עץ חד או דו קומתיים הבנויים ללא כל שאר רוח ארכיטקטוני. רק מקצתם של הבתים זועקים את עושרם של בעליהם, בכירי  אותן חברות היי-טק ועובדיהם שמכרו את מניותיהם בזמן.

אפשר למצוא גם מרכזי קניות הדומים כשני גרעיני אבטיח לאחיהם ברחבי ארצות הברית, סניפים של חנויות ענק שאין כנראה מרכז עירוני צפון אמריקאי שיכול לחיות בלעדיהן, והמון סניפי "סטארבאק" ו"פיטס קופי" המתחרים.

בבוקר ממהרים דיירי העמק אל בנייני הזכוכית, ואילו רוב נותני השרותים זורמים אל העמק ממקומות מרוחקים וזולים יותר( יוקר המחיה בעמק מרקיע שחקים). בצהריים, בדר"כ ב-12 בדיוק נמרץ, גודשים תושבי העמק את שלל המסעדות הפזורות בעמק, צבעוניות כמו תושביו. תושבי העמק חוזרים לביתם בשעה סבירה, אלא אם כן איתרע מזלם והם עובדים עבור סטארטאפ ישראלי. אחרי 9 בערב דוממות שכונות העמק ורק אור עמום עולה ממספר בתים. אם תמצא בית מואר באור יקרות, רוב הסיכויים שבעליו מוצאו בארץ קטנה במזרח התיכון.

בפאתי העיר לוֹס אָלְטוֹס, בפארק קטן, מצוי המעין של סטיבנס, שנותן את שמו לרחוב ארוך, סטיבנס קריק  , שתחילתו בקרבת מקום והוא חוצה כמה מערי השינה האלה. רובו מרכזי קניות וסוכניות רכב יוקרתיות (ויוקרתיות פחות). ואי שם באמצע הרחוב, מגרש ענקי. מגרש ריק. אף יזם לא שם עליו את ידו.  בפאתי המגרש בונים עכשיו קניון חדש, פעם בשנה מתמלא חלקו בדלעות (שמובאות מאי שם) ופעם בשנה עצי אשוח. ובשאר השנה הוא עומד מיותם.

בטבורו של המגרש, כפסל סביבתי, עומד המת החי הזה.

שנת הלימודים בעמק החיות המוזרות כבר החלה באזורים מסויימים. במקומות אחרים היא תחל רק אחרי לייבור דיי (עוד שבוע וחצי) ובמקומינו אנו – מחר!!  פוסט זה מסיט את דעתי לרגע מדאגות התרגשיות וחששות שיחלחלו כנראה לפוסטים הבאים. הימים האחרונים היו כה עמוסים ריגשית (הלו???? זו שרה???), ודוקא אז יצאו לאור פוסטים כבדים, שהיה לי קשה להגיב להם.