המכונית מחליקה לכיוון הסושיה, ובוטן מלוה אותה ב: "yes…yes…yes…"!! ו-"good job!" כשהמכונית עוצרת לבסוף. ממלא אותי באושר לקבל חיזוקים חיוביים מילד בן שנתיים.
- אמא, את חושבת שאי פעם אתחתן?
- זה עוד הרבה זמן. למה זה מעסיק אותך?
- מצד אחד אנ'לא נדלקת על בנים (I don’t have crashes), מצד שני אני לא gay.
- ובנים נדלקים עליך?
- כן, אוף. כל שנה. איזה מכה.
- למה? נראה לי נחמד! הייתי רוצה שידלקו עלי כל שנה.
- אמא! את נשואה!
השיחה הנ"ל, עם אגוזית בת ה-9, מתקיימת באנגלית, וזה מצער אותי. תמיד התגאתי בכך שהילדים שלי משוחחים ביינם לבין עצמם בעיברית, בניגוד לרוב חבריהם הישראלים. ברגע שביה"ס ובגן מדברים אנגלית, יש נטיה לילדים לקטלג את האנגלית כשפת המשחקים. בכלל, קשה לתאר חוויות שקרו באנגלית, בשפה אחרת.
אבל בזמן האחרון הם פונים אלי באנגלית, ואני תופסת את עצמי עונה להם באנגלית.
אגוזית היא ילדה מילולית שכזאת, ועד עכשיו העיברית שלה היתה מפתיעה. כולל שימוש בביטויים ופתגמים. כשהחלה ללמוד קרוא וכתוב באנגלית, העיברית פשוט החליקה פנימה אף היא. אבל כרגע, כשהיא גומעת הארי פוטרים באנגלית, אין שום דרך לגרום לה להאבק בספר עיברי, עד שמצאתי את עצמי מקריאה לה ספר אתמול. בת תשע!
אברומצ'יק חזר כמה שעות מוקדם מהצפוי. כשצילצל משדה התעופה בדיוק קראתי את האימייל הרומנטי שהוא שלח לי. איזה כף שמישהו חושב שתיקנתי לו את החיים. וגם מביא לי מקלדת ונטורל פורמולה.
שנת לימודים (תשס"ו?) טובה לכולם!
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
