החורף הקר ביותר שחוויתי היה סן פרנסיסקו בקיץ. (מארק טווין)

אחותי על טפה התגלגלה לכאן מסן דייגו , לחגוג עימנו את הלייבור די. למאותגרים מרחבית, סן דייגו נמצאת בדרום קליפורניה, משהו כמו 500 מייל (בלי נדר) מעמק החיות המוזרות, שנמצא אי שם במרכז קליפורניה. גדולה קליפורניה, ויפה יפה.

ביומיים הראשונים נפתחה קייטנה בבית משפחת צדקת, בעוד האחות ובחיר ליבה קורעים (ומתגלגלים) בסן פרנסיסיקו. בישלנו, שתלנו, צבענו, רבנו, הפרדנו והלכנו לסרט. הזוג המאושר בילה בנעימים, ואף אני נהנתי ולא ידעתי שאני כזאת ובכל מקרה אכחיש בכל תוקף. למרות שנהנתי, כמה מילות תודה שבח והלל מהאחות לא היו מזיקות, אבל אני לא אומרת כלום. (בגדול הם אורחים נהדרים).

ליומיים הנוספים הכינותי מראש מסלולי טיול שמתאימים למכנה המשותף הנמוך: ילדים עקשנים בין שנתיים, הריוניות בחודש השביעי שנראית  כמו בתשיעי (ככה זה אצלנו במשפחה), ופדלאות. וכאן המקום להזכיר ספר מופלא למטייל בקליפורניה (חוץ מדויד שמחפש בילויים איכותיים אך ורק בין פילמור לקסטרו, וחבצלת שמתעדת מרכזי קניות). זהו ספר שמחלק את קליפורניה לאזורים ובכל אזור מציע מסלולי טיול. כל מסלול מתואר בפרוטרוט כולל אורכו, ציון ליופי (1-10) וציון לקושי (כנ"ל) ועוד מידע רב ולא שימושי בקונסטלציה דנן, כולל אם מותר השימוש באופניים או סוסים. בחרתי כרגיל במסלולים במידת קושי 1 ומידת יופי 10.

יעד ראשון – סנטה קרוז. פצחנו בסיור בנקודת המיסתורין, מקום בו דומה שחוקי הפיסיקה וחוקי המשיכה  מבלבלים את טובי המדענים שביננו.
   

ואח"צ סיור על חוף הים, ראו גם בשני הפוסטים הקודמים. קליפורניה כל כך יפה  וגדולה, שאפשר למצוא פינות חמד מדהימות ולהיות כמעט לבד.

  

נראה לי שתפסתי להם את הסלע: 

 

ביום השני – סן פרנסיסקו. כדברי מרק טווין: כפור איימים, כרגיל ענן עוטף את העיר. המסלול עובר בדיוק היכן שהאוקינוס  נשפך לתוך מפרץ סן פרניסיסקו, ולאט לאט מתגלה גשר הזהב (שמשנה את צבעו לכתום עז כל פעם שהשמש מגיחה לרגע). זה באמת קיטש ולא ממש מפתה לצלם את אחד המונומנטים הכי מצולמים בעולם, אבל אני בסך הכל פה בשבילכם, ולכן אסבול בשקט.