פיסטוק ואני פגשנו את השכן הפטריוט מלוקהיד מרטין כשעשינו סיבוב מסביב לבלוק. הוא כבר שנים לא עובד בלוקהיד, פנסיונר, אבל כיוון שאני לא זוכרת איך קוראים לו, בשבילי הוא השכן מלוקהיד. במסיבת הבלוק של שנה שעברה הוא סיפר לי שהוא מתנדב כממלא מקום של מורה למתמטיקה בתיכון השכונתי. צריך לתפעל את התאים שם למעלה, שלא יתאיידו להם, הוא אמר. הוא גם סיפר בגאוה על הבן שבצבא.

לפעמים הוא מביא לנו שזיפים מהחצר האחורית שלו. לפעמים דגם של מטוס לילדים. הפודל שלו קידם אותנו בשמחה. פיסטוק התכופף ללטף.

את יודעת שהבן שלי נהרג לפני שבועיים?

לא, לא ידעתי, כל כך מצטערת (האם אלו המילים הנכונות?).

יש לי פצע, אמר פיסטוק.

הו, איך זה קרה? שאל השכן.

בפארק.

מה קרה? שאלתי אני.

תאונה. משאית ואופנוע.

הכלב שלך אכל לי את השוקולד, אמר פיסטוק.

חבל, אסור לך לאכול שוקולד, גער השכן בכלב.