אם יש דבר שאני לא סובלת, זה מכתבי שרשרת. אלה שמבטיחים לך עשרת מדורי גיהנום אם לא תשלח כסף לחשבון בנק עלום, מבטיחים שבקרוב תקבל  PC חדש, ומחייבים אותך  לשכפל את המכתב ב-10 עותקים.

כשהתחיל עניין השרביטים, עשיתי את עצמי כזאת קטנה, אבל זה לא עזר. קיבלתי מתנה.

וממש לא נעים לי. מצד אחד זה בניגוד למדיניות שלי, להפיץ ככה, וגם כתבתי כבר 10 דברים. מצד שני רבים מחברי הוירטואלים האמיתיים (זה ביטוי שהמצאתי) חרקו שן ובכל זאת שירבטו משהו.

אז ראשית, שאמא שלי היתה בחודש תשיעי איתי, בא איזה מתרים או משהו כזה, ושאל אותה אם היא רוצה לדעת מה יוולד לה. והימים ימי תרום האולטראסאונד לכל פועלת. יאלה פסדר היא אמרה. לקח קופסת סיגריות שאל שאלות, חישב חישובים ואמר: בן. אחרי כמה ימים חזר מתנשם ומתנשף ואמר תראי גיברת, פה לא חישבתי טוב. את רואה? עשיתי מינוס במקום פלוס. אם בחודש הזה: בן. אם בחודש הבא: בת. ככה? אמרתי לעצמי. מיד החזקתי בדפנות הרחם בכל כוחי, גם כשהגיע תאריך הלידה, הרבה אחרי תהליך הלידה. ורק כשהייתי בטוחה לגמרי שהגיע חודש חדש יצאתי. פו, אני אומרת לכם. לא הייתי מסתדרת עם זין. 

דבר שני שאתם לא יודעים עלי זה בת כמה אני, חוץ מהמקורבים (המקורב יותר נכון, אבל לך תדע אם הוא לא הפיץ), אני מניחה שאם תאספו רמזים פה ושם, תוכלו להגיע לאינפורמציה. 

דבר אחרון (להיום) שלא ידעתם עלי – אני תמיד מפסיקה מכתבי  שרשרת בלי הנד עףעף. אם  יתרגש עלי בקרוב אסון נורא, הייתי מציעה לכם לשלוח מכתבי שרשרת בפניקה.