בוקר. קרני שמש ראשונות מגששות את דרכן לחדרי. סנאים חרוצים גולשים במורדות עץ השזיף.  ציפורים ראשונות מותחות את מייתרי הקול, אם יש להן דבר כזה. אני ממש לא מודעת לזה מתוך חלומותי המתוקים. החלום גם משכיח את העובדה שאברום לא ישן לצידי היום ונמצא במטוס בדרכו לאי שם או אי פה.

"א מ א !!!!!!! אני רוצה את א ב א !!!!!!!"

שיט! כבר מאוחר!!!! תוך שניה הבית כמרקחה. בוטן מסרב להוריד את הפיג'מה. פיסטוק ממציא חוקים כמו "לא לשים את הצלחות על השולחן עד שאני מגיע למטבח". הוא בשום פנים לא מוסגל לדבר ולהתלבש בו זמנית ויש לו הרבה להגיד. במיוחד להוכיח שאני כועסת סתם וזה לא פייר, הוא בדיוק התכוון לצחצח שיניים אז למה אני אומרת לו עוד פעם! אגוזית לא סידרה את התיק למרות שהבטיחה. אני מנסה לשמור על חזות רגועה ולפעמים זה עולה לי בדמים. זה אף פעם לא ממש מצליח, למעשה. אם מישהו גילה את הסוד איך להסביר לבן חמש את המושג "למהר" מבלי לגרום לא להיות איטי אף יותר – שיגלה לי, ומיד. זה עניין של פיקוח נפש.

נראה לי שבנלאדן התחיל במתקפה שלו ע"י שיבוש רמזורים. זה פשוט לא יתכן הרמזור הקצר הזה! מגיעה באיחור לבית הספר של אגוזית. מזל שממש לא מזיז לה לקחת פתק איחור. בוטן מתקשה להפרד וזה קורע לב.

ברדיו בדרך הביתה סופרים את נזקי ההוריקן ווילמה. מצאו את גופתו של אחד משלושת הילדים שאם סכיזופרנית זרקה למימי מפרץ-סן-פרנסיסקו.

אני מגיעה חזרה הביתה, והוא הפוך לגמרי. זה הופך לי את הבטן. מגלה ששכחתי להשאיר את תיק האוכל של בוטן בגן. אצטרך לחזור לשם והמנהלת שוב תתפוס אותי בכניסה ותעיר לי על הטופס שעוד לא מלאתי. צריך לסדר את הבית כי העוזרת מגיעה היום. אי אפשר להשאיר לה בית כזה!

העוזרת מגיעה היום!!!!