היום נסעתי לעיר לסידורים. לפעמים נראה לי שמבחוץ זה נראה זוהר משהו, להגיד אגבית "קפצתי לסן פרנסיסקו", כמו לקפוץ לחוץ לארץ. ואם לומר את האמת אני ממש מרגישה שם כמו עליסה בארץ הפלאות כל פעם מחדש. כאילו אני בחוצלארץ. תל אביב משגעת, אין מה לומר. אבל היא לא חוצלארץ. (זה לא קשור לפרוייקט של אנננה. זו לא סיבה לגור במקום, להפך – זה מין סימן של חוסר שייכות, אבל   היא עושה לי טוב העיר הזאת. ממש טוב).

רק התחלתי להצפין, העננים נהיו צפופים, ירד גשם, ולא ראיתי ממטר. (הגשם  כאן הרבה יותר רך, אין גשמי זלעפות ואין ברקים ורעמים כמו בארץ). נסיעה חורפית טיפוסית לעיר.  זה הזכיר לי את הנסיעות מתל אביב לחיפה בחורף. איפושהו בחדרה תמיד התחיל לרדת גשם. חדרה עיר גבול בין יובש לרוטב.

בכלל, הפוסט הקודם שלי הביא לכאן את החורף.  יום אחרי שפרסמתי התכרכמו פני השמים, וביום שלמחרת הצהיבו והאדימו עלי העצים. כל רחוב והעצים שלו, יש רחובות ירוקי עד, ויש רחובות שזו העונה הזוהרת שלהם, העצים מבהיקים בירוק-אדם-צהוב והמדרכות כוסות בשלל הצבעים הזה. אפילו השקיעות אדומות יותר. צריך לזכור להסתובב עם מצלמה.

 למרות שהמרקים הביאו עלי את החורף, תודה ענקית על המתכונים. גיליתי שבמרקים אני נוטה לאלתר וממש לא מצליחה להביא את עצמי ללכת בדיוק לפי המתכון. הפעם אני אערוך "חוברת מרקים של ישרא", ואנסה לדייק לשם שינוי. השבוע כבר עשיתי מרק פטריות מאולתר, מרק בטטה ופלפלים מאולתר, ומרק עוף בריאות בהשראת החתול. במרקי קטניות ובשר אין לי בכלל נסיון וזה הזמן להתחיל, עם מתכונים של אנשים אמיתיים! תודה! (כדאי לכם להציץ בלינקים ובתגובות, יש שם אפילו פטנטים לקיצוץ בצל ללא דמעות.)

אני אוהבת את הנקודה בה עוברים מכביש 101 ל-80, נפרשת העיר התחתית ככה פתאום, וזאת דקה שתמיד עוצרת את נשמתי. יש כמה מקומות שעושים לי את זה בעיר. אבל היום כאמור לא ראו כלום.

הגעתי לבניין הקונסוליה הישראלית אחרי שחניתי בחניון שגובה שניים וחצי דולר על כל רבע שעה (!) השומר בבנין בו נמצאת הקונסוליה אמר לי שהיום חג והקונסוליה סגורה. משהו שהתחיל ב-T הוא אמר לי. מה זה? לשמחת תורה יש חג שני? אני אומרת לכם, היהודים הגלותיים האלה והחגים שלהם! עכשיו אני יודעת איפוא אני רוצה לעבוד.

החלטתי לא להשאר בעיר המעורפלת ובחניון הגזלני, במילא צריך לבוא שוב, ושמתי פעמי הביתה. נזכרתי שחברה מהעבודה שילדה לפני חודש גרה בדרך וקפצתי למזלטוב חפוז וספונטני. נשארה לי פחות משעה עד איסוף הילדים אז החלטתי להמשיך בקו הספונטני וקניתי כיסאות לפינת האוכל כי נמאס לי מהכיסאות הנוכחיים. אין לי שום חוש לדברים האלה. כשאני רואה משהו יפה אני קונה, אבל אני לא מצליחה ליצור "רצף עיצובי". הכסאות מתאימים מאוד לכיסוי המיטה שבחדר השינה שלנו ולתיק שלי.

אתמול עיבדתי את בתולי. נתחיל בזאת שאומר שישרא זה בילוי האינטרנטי הראשון שלי (חוץ מקניות קלות של מצלמות וכרטיסי טיסה). אני לא מנויה בשם חדר וירטואלי ושום קבוצת שיחה. כשעבדתי עבדתי ולא שוטטתי באינטרנט. ועכשיו ישרא מספיק לי, ואף יותר מזה. (הי ניקי, הבטחת קישורים לבננות!)

אם כך מן הסתם לא יצרתי קשרים בשר ודם דרך האינטרנט. אז אתמול זה קרה, וגיליתי שניקי היא לא ניק ניים לסוטה מין וגם לא נושכת. היא לגמרי ניקי ומה-זה-כיפית ומעניינת! הזמן עבר מהר בסטארבק השכונתי (הזהרתי אותה שהוא מאוד ישראלי ואכן ...). לניקי אין בלוג, וזה ממש חבל, אבל היא מגיבה עירנית וגרה בעמק החיות המוזרות, ויהיה המשך. לפחות מבחינתי. איזה כף.