קצת חובות.

הלואין חלף עבר לו למרות שהכותרת עדיין מציינת מהדורת חג. לפני ההלואין אפשר למצוא על כל צעד ושעל "פאמפקין פאץ'": בשטחים ריקים הפזורים בעיר ומחוצה לה מפזרים מאות פמפקינים ומוסיפים אטרקציות כגון מתקנים מתנפחים לקיפוץ, רכבות  קטנות ושאר שעששועים. בחוה אותה פקדנו עם הכיתה של פיסטוק האטרקציה היתה שדה תירס שחצבו בו מבוך ובאמת התברברנו בו. יצאנו לטיול הנ"ל עם כיתת "האחים הגדולים".  לכל ילד בגן חובה יש ילד מאמץ בכיתה ד'. "האח הגדול" (body) של פיסטוק פשוט מקסים ומטפל בו ברוך ואכפתיות אין קץ. הוא בגיל של אגוזית אבל כשאין את המשקעים והאינטנסביות של אחים אמיתיים, הילדים האלה מפיקים מעצמם יופי של דברים.

פארה, את יכולה לדלג על הפיסקה הבאה.

בטיול שובצתי להיות אחראית על שלושה ילדים. אחד מהם ילד קשה במיוחד, בודק גבולות אינטנסיבי. חברה שלי הביטה בי ברחמים והשתתפה בצערי.  בדר"כ הנטיה שלי במקרה זה היא לצמצם מגע, ולקוות לטוב. הפעם עשיתי משהו הפוך. ממש כמי ג'ורג' קונסטנזה. נגשתי עליו לפני הטיול ואמרתי לו כמה אני שמחה שהוא יהיה איתי. הוא היה מופתע (!) ושאל למה. כי אתה מאוד חכם, אמרתי. (וזה נכון). הוא ניסה להבהיל אותי, ועמדתי בגבורה, ואז הוא אמר לי: "אני שונא בנות", פאוזה, "אבל אותך אני אוהב".  וואו, כמה שהייתי מופתעת! כל הטיול הוא התנהג כאחד האדם, שזה השג בל יתואר. (רק אהבה ו-care, הא שדות?)

נסו היום לעשות משהו הפוך!

כמובן שעשיתי "תעלול או ממתק" עם הילדים. אגוזית (מכשפה) הלכה עם חברה, ופיסטוק (סופרמאן) ובוטן (סרבן אבל רץ מה זה מהר כשמדובר בממתקים) הלכו איתי ועם חבר של פיסטוק ואמא שלו. בכלל מקובל ללכת בחבורות גדולות כך שלפעמים פותח אזרח תמים את הדלת ועשרים זעטוטים קופצים עליו. 

הרחובות שבדרך כלל חשוכים וריקים מלאים פעילות, אבל אני הייתי מסתפקת בבתים של השכנים הקרובים, שם יש גם אספקט  של קרוב לבבות. במילא נזרוק 99% מהממתקים שנאספו.

במכירות התחפושות של אחרי החג הגשמתי חלום וקניתי לי ולאברום תחפושות של נזיר ונזירה. (לפורים! לפורים! לא מה שאתם חושבים!)