היום פיניתי מהגארז' את ציוד התינוקות. תרמתי מיטה, שתי עגלות, כסא אוכל, טרמפולינה ועוד לזוג רוסי צעיר שהבית שלו נשרף בנסיבות מיסתוריות. אנה חברתי שעשתה את השידוך סיפרה לי סיפור קורע לב על התנגדות ההורים לקשר. לא נשללה הסברה שלהורים יש יד בשרפה (!!!) אבל אי אפשר ממש לדעת. מה שברור הוא שהדירה שלהם הוצתה.
אולי אתם זוכרים את כאב הלב שלי בקשר לסירובו של פיסטוק לטבול בבריכה. ובכן רבותי – מהפך (אני חושבת שצברתי מספיק קוראים זקנים כמוני שיוכלו לדעת מאיין הציטוט הנ"ל).
מצאתי קורס בבריכה מחוממת עם חבר והוא הסכים ללכת. בהרשמה אמרו לי שהשיטה שלהם היא להכריח ילדים סרבנים מה שזעזע אותי אבל החלטתי שבמילא אני אהיה שם ואמנע את זה בגופי.
בקיצור מגיעים, והילד כמובן מסרב. אחרי חמש דקות הוא מסכים להרטיב את קצה הציפורן. המדריך רומז לי שהגיע הזמן לזרוק אותו למים ואני מבקשת שיתן לי עוד כמה דקות. אני אומרת לפיסטוק שיקבל ביוניקל (לגו) אם יכנס ותוך דקה פיסטוק במים, משתף פעולה באופן מלא.
כל השבוע שלאחר מכן הוא שואל אותי מתי כבר השעור הבא ובשעור נכנס מיד למים ולא מבקש תמורה.
אך, שוחד. איזה יופי של דבר!
לא יודעת למה כתבתי דוקא על הדברים האלה. יש לי מצב רוח מוזר וכל היום מנקר לי בראש הניגון המונוטוני שליווה את המנטרות במסיבת הדוואלי של ניק ומונישה:
מ-י מ-י מ-י רה דו רה, מי מי מי מי מי רה דו רה.
מ-י מ-י מ-י רה דו רה, מי מי מי מי מי רה דו רה
מ-י מ-י מ-י רה דו רה, מי מי מי מי מי רה דו רה....
Om vishwaani devasavitar duritaani paraasuva, Yadbhadram tanna aasuva