אני חושבת שיש לי משהו עם שם, כמו ADD למשל. השאלה היא אם בגילי המתקדם יש טעם לבדוק ולתת שם לבילבול שלי שהרי הקלות בבגרות אני כבר לא אקבל, וגם את הטכניון כבר צלחתי. אז בשביל מה להגדיר?  האם יש סיכוי לשפר את איכות חיי או חיי הסובבים אותי?

כשכל זה נפגש במחזוריות הטבעית שלי, התופעות מחמירות, כך שעכשיו אני לא מסוגלת להתחיל שום דבר, ואם אני כבר מתחילה אני עושה את זה בחוסר סבלנות ומיד קופצת למשהו אחר. זה שבן הזוג במזרח ואני במערב לא ממש עוזר והדיסלקציה שלי פשוט נוראית כרגע. דוקא מפגשים חברתיים טובים לי (אם כי לא תמיד לצד השני) ברגעים כאלה, חבל שאתם רחוקים.

אני יודעת שהבטחתי הסבר על החלק השלישי של הפוסט הקודם, אבל ממש לא בא לי כרגע. גם הבטחתי פוסט מרק מסכם, ראיתם כזה?  בנתיים רציתי בכל זאת להעיר שדברים הם לא תמיד מה שהם נראים:

לא חסרים פה צבעים, אבל רק למען אמינות המידע. אם יהיה לי כח יהיו עוד תמונות שלכת.

.

עוד רציתי לספר שהבן לי גאון. רק בן חמש וחצי וכבר יודע שאבא ואמא לא יודעים שום דבר.