במסעדה היפנית חשבו שאנחנו צרפתיות, בקנט קול חשבו שאנחנו גרמניות. כאלו בנלאומיות אנחנו!

היא בדיוק כמו שהיא נקראת. הבנזוג טוען שאפילו פקידי ההגירה עוזבים את גישת הסוּפּ-נאצי ומחייכים בחביבות כשהיא עוברת. מחר היא נוסעת לישראל ואני לסאן דייגו. שלחתי לכם שוקולדים, במיוחד לפוסיקט (אני מדווחת מחשש שהיא תחמוד אותם לעצמה).

עקב התגובות לפוסט הקודם שאלתי אותה אם אני שונה ממה שמצטייר בבלוג. לא שציפיתי שהיא תאמר שחשבה שאני פוסטמה והתברר שאני סתם מכוערת, אבל התשובה היתה די מפתיעה. אני לא רוצה להכנס לפרטים, כי ממש לא בא לי לעלות על שולחן הניתוחים במיוחד כשאני לא כאן, אבל הופתעתי מאיך שהצטיירתי אצלה. אז אולי אני לא כמו שאני נקראת. מוזר. מוזר מאוד.  (זה לא אמור להיות פתח לרכילות, גמכן, תתאפקי! קחי איזה שוקולד! זה פתח למחשבה על מה האמת מאחורי דמויות וירטואליות, ואם אפשר באמת לדעת).

אז כאמור אני נוסעת מחר לסאן דייגו, לפגוש לראשונה את הפצפונצת של אחותי,  ומצפה להיות מנותקת אינטרנט בגדול (אמל"ש וש' אם אתן מתכננות להיות באזור למיכליקה יש את המספר הסלולרי שלי).

ובקרוב, אגיע רחוק. או קרוב. תלוי בנקודת המבט.