שמעתם בחדשות על הטיסה הזאת של KLM, שנחתה בעובדה, כל מני מזוודות לא הגיעו ליעדן וכו'?

אז זהו, לא הייתי עליה. הייתי על אותה טיסה בדיוק יום אחרי, כבר ארבע שעות אני קרובה יותר. לאור זאת איך אומר שהטיסה לא הייתה נפלאה שבנפלאות?

אז הדיילים של KLM בטיסה מארה"ב היו מגעילים. בחיי חשבתי שאולי זה עניין תרבותי והתרגלתי לזה שנותני השרות לפחות עושים את עצמם שחשוב להם שאהיה מרוצה. תחושת הבטן שלי היא שבאלעל יותר נחמדים, אבל מזמן לא ניסיתי.

שפטו אתם: הדייל מזג כוס מלאה לבוטן בן שנתיים וחצי. כנראה שלא מלמדים דברים כאלה בקורס דיילים אז  אמרתי לו שזה יותר מדי. כתגובה הוא נבח עלי שבפעם הבאה אגיד לפני. למה הופתעתי כל כך? ושהחלטתי לרדת אחרונה מהמטוס ובוטן בכה וסירב לנעול נעליים והדיילת חטפה אותו בידיים את הנעליים ביד שנייה גערה בגדולים שהם צרכים לעזור לאימא וניסתה לזרוק אותנו מהאווירון. זה נורמאלי שהיא מתנפלת על הילדים שלי, נכון? כנקמה ביצענו נזקים ממש מינימאליים: זוג אוזניות קרועות (הפלג ניתק) וציור בטושים לא מחיקים על מגש המטוס.

בקיצור אני כאן. מחוברת במידה מוגבלת. הילדים היו סבבי באופן יחסי. אגוזית שלפה את שקית ההקאה רק פעם אחת (ולא השתמשה רק יללה), כמה השתטחויות רציניות של בוטן על הרצפה תוך כדי צרחות נוראיות. (לא התרגשתי – קטן עלי), והרבה מבטי רחמים של אנשים מסביבי.

סטנדרטי.

נשארתי מחייכת ואופטימית כשלתשע שעות ההפסקה באמסטרדם נוספו שלוש שעות עיקוב. ממש נראה לי שהגוף שלי משחרר אנזימים של שלוה נפשית כמנגנון הגנה. אני רצינית.

עכשיו נראה אם אתם מכירים אותי ומה דעתכם בסוגיה: מה דעתכם יותר גרוע: ילדים שרואים סרט בלאפטופ בקולי קולות בטיסת לילה (בלי אוזניות), ההורים שלהם, או מי ששלח בחסות החשכה את הדייל שיעיר להם? מי אני בכל הסיפור?

ועוד דבר קטן: אברומצ'יק מרוב שעמום כשאנחנו לא איתו השלים קריאה בזה הבלוג. מה נשמע מותק? אתה אוכל כמו שצריך? אל תשכח להאכיל את האוגר (ושאר המתלות שמצוינות בפתק שעל המקרר).