בלילה הקרוב אברום מגיע, או יותר נכון לפנות בוקר. אני אתן לא נשיקה מצלצלת, אצביע על הילדים ואומר לו "שלך" ואעופף לי. זה גם אומר שאהיה מנותקת מהחלל הוירטואלי ומכל בדל קליד ואתקשר לעולם באותם אמצעים פרימיטיבים כמו טלפון, או שמו שמיים פנים אל פנים במסעדות ובתי הקפה של תל אביב שקוראת לי בפשטידותיה, מרקיה וקינוחיה.

אתמול פגשתי את דליה (שם בדוי). דליה ואני היינו מחוברות בתבורינו כל תקופת בית ספר היסודי (וזה היה לפני מלחמת לבנון אבל אחרי תקופת החור בגרוש). בכיתה ז' היא בגדה בי עם סיגי (שם בדוי) ועולמי נחרב עלי, ובהמשך למדנו באותו תיכון אבל כמעט ולא דיברנו. איזה פגישה כיפית! כבר ביסודי ידעתי לבחור חברות! היא כזאת מתוקה ומאירת עייניים! והנה יש לי קלוז'ר: היא הודתה שלעבור לסיגי היתה טעות איומה ושסיגי ממש מגעילה.

(אמא של סיגי גרה לידי, וגם היא סחבה את העסק הזה של להתחתן, כך שאמא שלי ואמא שלה היו נפגשות ומשוות באנחה).

ולסיום אני מכריזה על מבצע חדש: ישרא אדיב בדרכים! היום, בעצם למה היום - השבוע, כולנו  לא חותכים נתיבים, לא מקללים נהגים אחרים, לא נוסעים על מידרכות, נותנים לנהגים אחרים להשתלב בתנועה, ולא עוצרים את האוטו עם אורות מהבהבים באמצע הכביש ויוצאים לקנות סיגריות! (מחר תכתבו לי לכמה מכוניות נתתם להשתלב, ומי שנתן הכי הרבה יוכרז כאביר ישרא).

 יש לנו ארץ נהדרת!