בבוקרו של יום זה, הכינו לנו אגוזית וחברתה ארוחת בוקר רומנטית. חביתות, טוסטים, ירקות יוגרטים ודג מעושן. הצלחות קושטו בחן ואפילו נרות דלקו על השולחן. מדי פעם הן נכנסו לברר שלא חסר לנו דבר ובסוף הארוחה הגישו חשבון מקושט בסך עשרים וארבעה דולרס ושישים וארבעה סנט.
כיוון שלגויים לא שפכו מספיק כדי שמן, מדי פעם הם מחליטים על חופשת בית-ספר של שבוע. כזאת מתחילה לה עכשיו. שמחה וצהלה 
.
המחשב שלי מקרטע, כל כולו עמוס גיגות על גיגות של ביטים, ברובם תמונות לא ראויוות למאכל. כמובן שבמקום לגבות ולמחוק אני עובדת על הקצה ומתעלמת וצעדי המחאה שלו. אני צריכה לקנות חדש אבל מי יחליט בשבילי? לאפטופ או דסקטופ? אי.בי.אם או דל או אולי יבדל לחיים ארוכים מאק? כמה זכרון? כמה שכל? הצילו!
עכשיו לעיקר. כזכור לקוראים וותיקים, לפני שמונה חודשים (!) נפגשתי עם חברותי הנזל גרטל ושולה בפריז. באחד מהימים ישבנו לנו להנאתנו על ספסל בגינה קטנה והתחרדנו. על כל ספסל בגינה ישבו טיפוסים מעניינים. על אחד ישבה אישה עבת רגליים וגבר צעיר ושמנמן, באחר ישבו ארבע נשים מוזרות וציחקקו, באחד התמזמז לו זוג צעיר, אבל הכי-הכי שבו את ליבנו זוג ישישים מהסרטים. מיד נתווה סיפור איך הוא היה ברזיסטאנס, איך היא שכבה עם קצינים נצים כדי להוציא מהם מידע, איך הוא מעולם לא סלח. או אולי הוא באמת לא סלח, והזוג הצעיר מזכיר לו אהובה שבגדה?
תכננתי לפרסם את התמונות בלווי סיפור, אך המוזה לא שרתה. והנה לפני שבועיים נשלפו התמונות מתהום הנשיה לצורך תרגיל לקורס שלי.
מי יכול לעזור לשרה להוציא תמונות מיתמותן ולספר את סיפורן?
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
