לפתיחה אנסה לחשוב על משהו מעניין לכתוב. לא אין לי. אה כן: קיבלנו הזמנה ליום הולדת 83 של מר סימית' אכן שכונה גיבושית. יתכן ונפספס את זה בשל כוונה לצאת לאחו בסוף השבוע. טוב, מעניין יחסית, לא?

רבותי, התלוצצתי בנושא פרוטפליו הבלוגרים מהפוסט הקודם. הרי זה ברור שזה לא מעשי: אני כאן ואתם שם! אבל הכותרת "תמונות של אנשים אנונימיים" נשמע לי נחמד. באותו כותרת אפשר לצלם הומלסים בסן פרנסיסקו, אבל מסתבר שהנושא הזה טעון. מישהי שילבה תמונה כזאת בעבודה האחרונה שלה והמרצה חשב שזה נושא רגיש מדי: אוף הפוליטקלי קורקט הזה. (דרך אגב: האם לדעתכם מישהו שעושה עבודות על דראג קווינס, משלב צילומים מיריד פולסום, גר בסן פרנסיסקו ואומר gorgeous יכול להיות סטרייט?).

הגשתי לעבודה האחרונה משהו סוראליסטי כואב ולא גמור. לילה לפני הצלחתי לשמור אחד הצילומים ע"ג השני והתחלתי מהתחלה. אני לא מרוצה מהתוצאה והמרצה טען שהוא כן, אבל לכי תדעי עם הניסוח האמריקאי. לפי הבנתי בדיאלקט הוא התכוון למה שאמר, אבל אני ממש לא בטוחה שה"אמריקאית" שלי רהוטה וברור לי שסוראליזם הוא נושא עם סיכון ושלא כל אחד מתחבר לזה.

אני מסתכלת על התמונות שזוכות להצלחה באתר ההוא וכולן "נקיות" כאלה. קל ונעים להתחבר ליופי שקט וסדר. קל לאהוב פרחים מושלמים שקיעות וציפורים עפות לעבר האופק.  איך אתם?