חבצלת, חבצלת. אני מתכננת לכתוב על פוליטיקה והיא מקדימה אותי. אני רוצה לכתוב בקורת על סרט ואופס! ובדרכה החיננית היא מצליחה להציג את זה כאילו היא בעצם משתלטת על מוחי וחומסת את רעיונותי.
יום ראשון. נגמרה מסיבת פורים של הצופים וגם הגשם פסק. הבייביסיטר עומדת להגיע ועוד לא בחרנו סרט. אברום בודק את כל הסרטים הזרים והמוזרים אבל לא דכאוניים. איננו ידועים כחובבי הקולנוע המיין-סטרים המקומי, שהרי פלצני קלנוע אנחנו, אבל הבייביסיטר כבר הגיעה ואני מכריזה שהולכים לסרט דבילי. שלא תבינו לא נכון, פלצנית פלצנית אבל בהחלט מסוגלת להנות מבריג'ט ג'ונס טוב.
כך נפל הפור על שרה ג'סיקה ומתיו מקוננהי או איך שקוראים לו. אברום טוען ששרה ג'סיקה מזכירה לו אותי חוץ מהציצי. זה היה יכול להשאיר בדמיונכם דמוי נחמד שלי, אילולי רבים וטובים מקוראי הם בעלי ידע אישי (לא כולל ציצי) ויודעים שצריך להיות בעל דמיון מפותח כדי להבין על מה הוא מדבר, אברום שלי. אפשר לומר בבטחון שהוא יותר דומה לג'ורג' קלוני משאני לג'סיקה, אבל זה כמובן מחמם את ליבי וג'סיקה מקבלת נקודות. (תוך כדי כתיבה שמתי לב שאנחנו חולקות אותו שם. חולני)
מתיו מקוננהי לאומתה, עד עכשיו הצלחתי להמנע מסרטים שלו. תסבירו לי בנות, מה הדבר הזה עושה ברשימת הגברים הסקסיים? שמישהו יגיד לו שכמו שיש יותר מדי בוטקס יש גם דבר כזה הלבנת שיניים שיצאה מכלל שליטה. יאק.
הסרט מעלה בעיה חשובה ואקטואלית: הנטיה של הדור הנוכחי להשאר בבית ההורים. אני חושבת שכדאי שאפסיק את הביקורת בנקודה זו.
יש לכם המלצות לסרטים דבלים אבל שווים? כי ממש בא לי.
למצולמים אין שום קשר לפוסט:
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
