סליחה, ממש סליחה אם הדאגתי מישהו. אני ממש בסדר. התיחסתי בפוסט הקודם לחברים וירטואלים שהיו ממשיים לרגע זה לזה (האם באמת יש נקודת חזרה?) ואיזו חוצפה היתה להם להנות בלעדי.

כמובן עולות נקודות של ממשיותם של יחסים כאלה או אחרים, האם מישהו בכלל יתרגש אם וכאשר אתפוגג לי לפתע (בטח שכן! בטח!) ועל טיבם של הקשרים הלא וירטואלים בחיי, מעבר להרי החושך (כלומר בעמק החיות המוזרות).

בנתיים ש' התחייבה לכתוב על הנושא של בדידותו של הישראלי בגולה אז אחכה בסבלנות לראות אם היא תיצג אותי בכבוד ואעשה השלמות אם יהיה צורך.