האם החיים פה הם מעין חיים בגטו? במידה מסוימת כן. רוב החברים שלנו ישראלים. זה נח, זו מוכר ולא צרכים לקבוע עם זה שלושה שבועות מראש.

לפני שלושה שבועות קבענו לצאת עם חבר המועצה ואשתו. חבר המועצה, כזכור (בטח זכור, הרי ברור לי שאתם זוכרים כל מילה שאני כותבת כאן, ולא מתבלבלים ביני לבין אף בלוגרית אחרת), הוא אבא של בילי. זה שאגוזית לימדה אותו שבנים הם המשרתים של הבנות.

בכל אופן עכשיו אני בקיעה יותר בחוקי עזר עירוניים. סתם, אני לא מתלוננת. הם ממש חמודים. שניהם למדו באוניברסיטאות על באזור ניו יורק. מסוג האוניברסיטאות שסגורות בחגים יהודיים. כמובן שכשהם התחתנו הבסט מאן והבאסט וומן היו יהודים, אבל בחוסר תשומת לב נוראי החתונה נקבעה על יום כיפור. משום מה הכנסיה של סטאנפורד, שבדר"כ צריך להזמין אותה שנה מראש היתה פנויה.

הבסט וומן אמרה שהיא תבוא אם לא יגלו לאמא שלה. הבסט מאן אמר שהוא יבוא אבל לא יהנה.

זהו, למען האמת, ולמען הגילוי הנאות (ואולי כבר שמתם לב), עלי להודות שאין לי מה לכתוב, או יותר נכון מה שבאמת יש לי לכתוב - אין לי כח עליו כרגע. (בכל זאת יש לי רפיוטיישן לשמור של מישהי שכותבת שטוח).

אז רק אספר לכם שהדבר היחיד שפיסטוק יודע על פרעה זה שזה ההוא ששר "Who let the Jews out? Who? Who?"

ושהוא ממש אוהב מצה עם דגש על המ' (ממש שכחתי, זה מלרע או מלעל?)

מקוה שאיסטר עבר עליכם בשלום ושמצאתם המון ביצים.