תודה מיוחדת לestel  על התרגום היפה של ה"רק על עצמי". השתמשתי בו לעבודה שהגשתי בקורס לצילום. פעם ראשונה שלי של שימוש בחומרים ותלת מימד. אולי אביא תמונות בפוסט הבא למרות שנראה לי שחלק מהקוראים פה יזמזמו "מה זה הדבר הזה" מתחת לשפמם הוירטואלי.

ביום רביעי האחרון הלכתי לישיבת הורים בבי"ס של הפיסטוק. הזהירו אותנו מראש וע' הודיעה שהיא לא באה. וכאשר הזהירו – כך היה. בשלב מסוים העבירו קופסת קלינקס וכל הורה (טוב, נודה על האמת, כל אם) לקחה טישו. ואז הן החלו, אחת אחר השניה לקרוא מכתב שהן כותבות לבן שלהן על כמה הוא השתנה השנה וידה ידה ידה. תוך כדי קריאה מפסיקות פה ושם לצורך יבבות חרישיות וניגוב לכלוכית בעיינים.

ואני הרגשתי כמו חייזרית. אפילו היה איזה חיוך משתאה שניסיתי להסתיר. ואולי מצד שני, חשבתי, אני אמא לא מספיק טובה, אם אני לא מתרגשת עד דמעות על מה שעבר על פיסטוק השנה.

אבל אני כן מאושרת מהשינוי המדהים שחל בו. אושר!!!

בקיץ שלפני שנה כתבתי פוסט בו ספרתי על הכאב שלי לאור מצהלות ילדים במשחקי מים, כשפיסטוק לא מוכן להרטיב את קצה הציפורן שלו. כל זה חלף עבר לו. כבר כמה חודשים פיסטוק לומד שחיה, מתקדם בקצב האיטי שלו. הוא לא ממש שוחה אבל מכניס את הראש למים בלי בעיות. לפני כמה שבועות הוא אפילו שחה טיפונת ושהשעור הסתיים הוא אמר לי בהתרגשות: "אמא, את יודעת איך עשיתי את זה? אמרתי לעצמי בלב “you can do this! You can do this!”  . נמסתי. אבל לא בכיתי מאושר. זו רק דוגמא. הוא פשוט יותר שמח, פתוח, מחבק, נותן לי לחבק. כף אמיתי!

כשאני חושבת ממה נובע השינוי, נתן לחשוב על המון סיבות. בית הספר, אני בבית, התבגרות. אבל אני חושבת שהסיבה האמיתית היא חברו הצמוד ע' (ע' הבן הוא בנה של ע' האם שהוזכרה למעלה). חברות כל כך יפה מעולם לא היתה למי מהילדים שלי. הם כל כך נהדרים ותומכים אחד בשני!

סיפרתי פעם איך הם רבים ("פגעת בי" "אני מצטער" "טוב סלחתי") ויש את הנוסחה המתקדמת  ("פגעת בי" "לא, לא פגעתי" "כן פגעת" "אבל רק התכוונתי..." "אז טעית! מה קרה! אני טועה, אמא שלי טועה! רק תגיד סליחה וזהו".

לא, ילדים אמריקאים לא רבים ככה, אם עלתה בכם המחשבה.

ועכשיו צריך לבוא הטוויסט בעלילה, נכון? משפחת ע' חוזרת בקיץ לארץ. זה אסון בכל כך הרבה מובנים, שהפוסט ימשך לנצח אם אפרט. פעם אחרת.

אז מה, אתם מהדומעים או לא? ט' אמרה לי שאין סיכוי שהיתה דומעת, כי גם אין סיכוי שהיא היתה קוראת כזה מכתב בפומבי. כשתמהתי אם זה פער תרבותי היא אמרה שאני פשוט בוחרת את החברות שלי ככה.