עשיתי קצת פרובוקציות לגכ"א (טוב, לא רק לה, אבל היא תפסה את הפתיון) בקשר לפרויקט הסינדבוץ'. אני ממש לא מבינה את הקטע של הפרויקטים האלה.

אם למשל סונבצ'תם או שורבטם, כמה ממכם כותבים כי "לא נעים" (למרות שברור שיש גבול לכמה פוסטים על סנדביצ'ים אפשר לקרוא)? כמה אתם מתפתלים בכסאכם את מי לסנדבץ' כדי לא להעליב אף אחד?

נניח, ממש בא לי לכתוב על איך אני אוהבת את הסנדביץ' שלי, אבל אף אחד לא מפנה עלי את המשימה, האם מותר לי לכתוב בכל זאת? האם זה אומר שאני בלוגרית סוג ב' (שהרי אף אחד לא מתעניין בדעתי על חסה ומיונז!), או שסתם אף אחד לא ממש אוהב אותי? (כי אם כן, אני בצרות).

מה המטרה של ה"מבצעים" האלה בעצם? מה הדינמיקה החברתית מסביב ל"העברות" ?

גכ"א, אף פעם לא אהבתי סנדביצ'ים. לא עם נקניק ולא עם שוקולד. אני שונאת מיונז. אני אוהבת לחם טרי טבול בשמן זית וחומץ, או מקסימום בגט עם חמאה או קרם פרש. האמת יצאה לאור.

ועכשיו אני דופקת את המערכת ומסנדבצ'ת את כל מי שיש לו אותיות אהו"י בשם האמיתי שלו או שהוא אומו.

בתגובות לפוסט הקודם יש את כל הפתרונות לחידון. תודה מיוחדת לל"ס ואמ"ט.