פיסטוק (בן 6): אמא, זה לא פייר. הילד החדש בשיעור השחיה שלי יודע לשחות.

אמא:     לא נורא פיסטוק, זה לא חשוב. אתה תעשה מה שאתה יכול.

פיסטוק: אבל אמא, בגלל הילד הזה המורה רוצה שאני אעשה יותר. וזה מתסכל אותי (frustrated, השיחה מתנהלת באנגלית).

אמא:     אולי היא מתכוונת להגיד לך שאתה יכול, שתנסה הכי טוב שאתה יכול.

פיסטוק: אבל בשביל זה אני צריך אנרגיות, ואני מרגיש ריק. ריק.

האם אני מגדלת מוטציה גברית, שכמו אבא שלו יודע לדבר על הרגשות שלו? (זו כמובן הכללה לגבי גברים שאינה כוללת בלוגרים).