אתם יודעים כבר שיש לי היטוריה מסוכסכת עם שילטונות החוק. כל פעם שאני רואה ניידת אני מתקווצת בכסאי כמו שודד שאך זה ביצע שוד, מדמיינת שמייד יעצרו אותי ויאשימו אותי ברצח ישו או ארלוזורוב (תלוי באיזו מדינה).

היום הבאתי את הפיסטוק לבית ספר ועל הכביש במקום מרכזי היו פזורות לבנים אדומות. הססתי. שאני אתקשר 911? אבל אני שונאת לדבר עם מרכזניות (זו בעצם פוביה) ועוד של המשטרה! נזכרתי בפעם ההיא שהתקשרתי  כשממש מול עיני העיפה מכונית באויר הומלסית שחצתה את הכביש עם עגלת סופר. העגלה עפה לצד השני של הכביש גלגליה מוסיפים להסתובב על ריק. ההומלסית שכבה על הרצפה ללא תנועה. מעניין מה קרה לה ואם למישהו היה איכפת. חשבתי גם שאולי שאחזור מבית הספר אראה ליד הלבנים מכונית מרוסקת או שוכבת על גבה. חייגתי 911. כל העמדות תפוסות. נו טוב. המרכזנית ענתה לבסוף לקחה דו"ח ואת שמי ומספר הטלפון.  

זהו, זה אבוד. עכשיו אני בבסיס הנתונים.

ומה שחשבתי הוא, איזה סיפוק מהעבודה יכול להיות למרכזנית הזאת, מה שמתקשר כמובן  לפוסט הקודם.