לפני שההורים שלי הגיעו כתבתי על חששותי שאתנהג שוב בעצבנות, שלא אנצל את הזמן איתם. חשבתי שאם אכתוב על זה זה יגביר את המודעות שלי וזה לא יקרה.
זה לא עזר. הם היו ממש בסדר ואני רגוזה ועצבנית כקפצון. לא נשאר לי אלה להגיע למסקנה שאני גועלית.
כן, קצת לחוץ אצלי, המון דברים בבת אחת, רשימת מטלות כאורך הגלות (ליומיים הקרובים). מרגישה חנוקה.
ואז כשהתקשרתי לע' בעניין אחר היא סיפרה לי שהיא יושבת בבית קפה אחרי שיצאה בסערה מהבית. פיקוח נפש דוחה לחץ ויצאתי מיד. כולה ישבנו שעה או משהו אבל זה הרגיע אותי (ואותה) מאוד. היא עושה לי טוב גם שקשה לה, בזמן שזאת אני שכאילו עוזרת לה. והיא חוזרת לארץ.
אתם רוצים לדעת כמה עצבנית הייתי? בבקשה: קיבלתי אימייל מבת דודה שלי שמברכת אותי ליום הנישואים. יש לי היום יום נישואין ושכחתי!!!!! נראה אם אברום זכר. (אצלנו עכשיו אחרי חצות אז אפשר להגיד שזה מחר).
אברומצ'יק חולה גם ויומיים תפקד כמו גבר חולה ואף התעקש על תרופות הומאופטיות במקום אנטיביוטיקה. חוץ משמצבו הסטטי לא עזר ללחץ שלי, אני מקוה שהוא לא הספיק להדביק אותנו. לא מכירה רופאים בניו-אינגלנד!
לה סלחתי. היא באמת עוזרת שהיא יכולה. אמנם יש לה כמה קבעונות מוזרים אבל בעיקר גילית שיש לה בעל אגוצנטרי בצורה שלא תאמן (לא רואים עליו), ואם כל זה נשאר לה כוחות גם בשבילי, אז היא כנראה מלאך.
עכשיו, מה אתם חושבים: מישהו שהוא אגוצנטרי ברמות בגיל 30+, כבר אמור היה להכוות? כלומר אגוצנטרים חיים עם זה יפה מאוד ואולי טוב יותר מאחרים, לא?
בזמו סידור הגראג' אבא שלי מצא פוסטרים ישנים, אחד מהם קניתי לאברום פעם למשרד – תמונה מדהימה של אנסאל אדאמס.

ונזכרתי בתמונה הזאת שלי, להבדיל אלפי. מוזר איך לפעמים מקבלים השראה בלי לדעת.

בשבת אנחנו טסים עי"ה לבוסטון ויומיים אחרי זה, מודה, יום ההולדת שלי. אז אל תברכו אותי עכשיו, אבל נראה אם תזכרו לחזור ולברך, תשיעי באוקטובר, אני וג'ון לנון.