חכם סיני זקן, שכרגע אולי מחייך בחיוך עקום מה שלא גורע מחינו, הגדיר פעם את העמק כאלף רעננות שחברו להן יחדיו. שקט ושליו ברעננה שלי, ויש בזה משהו נעים ונוח וקל. האם חסרה לי המולת העיר? הו כן. כשאני מגיעה לעיר הגדולה (איזו עיר!!) אני מרגישה כמו עליסה בארץ הפלאות, אני ממשת את הרמזורים, עוברת הלוך ושוב ומעברי החציה, נושמת עמוק את פיח המכוניות, אני נמלאת אושר ואנרגיות. כשאני מאושרת אני אוהבת יותר, צוחקת יותר, נוגעת יותר, מחבקת יותר.  אבל האושר הזה שהעיר נותנת לי יש בו גם אפקט של געגוע. אני לא בטוחה שמגורים בעיר היו מספקים לי אושר תמידי.

שקט ברעננה שלי ולא קורה שום דבר. מה רבה היתה הפתעתי, אם כן, כשגיליתי הבוקר לחרדתי ששני ארועים חריגים בהחלט עומדים להתרחש בערב באותן שעות בדיוק: קבלת פנים בעקבות חתונה של נ' האהובה וערב קוקטייל לקראת פתיחת תערוכה. זה שגיליתי את זה רק הבוקר זה אשמתי המלאה, אבל המרוץ אחרי הבייביסיטר היה מעייף ומתסכל מתמיד.

שתבינו: מאז שהגעתי לעמק לפני 8 שני ומחצה זו החתונה השלישית עליה אני הולכת! אתם יכולים לדמיין לכם עולם נטול חתונות?

בסופו של דבר אותר בייביסיטר,  קפצנו לקוקטייל, ראיתי את התמונה שלי תלויה במוזאון האומנות של סן חוזה,  רצנו לחתונה, רקדנו ריקודי רטרו של שנות השיבעים. נ' היתה כל כך יפה!

תמונה שלי תלויה במוזאון האומנות של סן חוזה. הו זה נשמע טוב. התאכזבתי קצת למרות שידעתי בדיוק איך זה יראה. כיוון שנודע לי רק ברגע האחרון על התערוכה הזאת, התוכן והצורה שבה הגשתי אינן כמו שהייתי רוצה ומלבד זאת זו תערוכה בלי נושא מקשר מהסוג שאם התמונה שלי לא היתה שם – לא הייתי הולכת.

מחר נלך עם הילדים ונתעמק קצת יותר.