פעם קראתי פוסט של מישהי נורא עמוקה כזאת, והיא התנצלה אלפי פעמים שהיא מזכירה משהו בקשר לתספורת וכמה זה שטוח. ואני אומרת – גם טיפוסים עמוקים נורא מסתפרים, ואני בכלל לא עמוקה וגם מצוננת, אז אין לכם מה לצפות מהפוסט הזה.

מצוננת ומרגישה אומללה ומוחלשת ומסוחררת. אני כבר לא זוכרת: ככה מרגישים כל החורף? שתיתי כבר מרק עוף עם ג'ינג'ר, בלעתי ויטמין C ואכינצאה, מה יהיה?

אברום היה אמור לנסוע לארץ אבל בשל בעיית פספורט קלה ופתאומית יתכן שישאר כאן קצת יותר. מקוה שהבעיה תפתר מהר, כמה סקס כבר אפשר? (סתם, זה נורא מדכא בעיות תכניות כאלה שמזכירות שהעולם הוא לא קטן ופשוט וכפר אחד גלובלי כמו שניתן לחשוב לפעמים).

הרשימה בפוסט הקודם נועדה בשבילי ושכמותי, שמרגישים מותקפים ע"י  המון משימות. במצב כזה אני מקבלת שיתוק ולא עושה אף אחת מהן. המטרה היא לפשט ולבחור 3 מטרות, כך להרגיש שזה בר ביצוע – ולעשות.

מקווה שאתם מתקדמים במטרות שקבעתם לכם. אבדוק אתכם כשיחלוף שבוע.

אחת המשימות שביצעתי, יום כיף עם ע' בסאן פראן (וזה גם מתקשר לגעגועים לעיר שהזכרתי לפני שני פוסטים). הרבה גלריות  (אני ליבוביץ מגיעה להרצאה מחר בעיר!) ואוכל טוב אבל העיקר: הגשמת חלום של שנים וזה לבחור את השמלה הכי אבסורדית בחנות ולמדוד אותה. נצנצים שנשרו מהשמלה  כיסו את הנעלים שלי לזמן ארוך. מומלץ מאוד, חוויה שצריכה לחזור על עצמה.

בסוף קניתי צמיד מאוד לא אבסורדי של קנט' קול וזה הכל.

חרוז!

עדי ביקשה תמונה (אל תרדו עלי! אז מה, זה טעם אמריקאי?)