הקורס שאני עושה עכשיו נוגע בגזענות של המאה התשע-עשרה באמריקה. היום, במרומי הפוליטקלי קורקט והידע המדעי שיש לנו, זה נראה כל כך מוזר ולא אנושי. כל כך פרימיטיבי. מדענים אספו הוכחות לקיום פרמידת הגזעים, כשפוליטיקה של עבדות בוחשת מאחורי הקלעים.

אני מנסה לחשוב איך יסתכלו עלינו אנשי המאה העשרים ושתיים.

 אם נתעלם מהאופציה שכולם יהיו מוסלמים אדוקים, אולי הם יצקצקו בלשונם ... כמה שזה לא יתכן שאנשים הופלו כך על רקע העדפה מינית. אולי איזה סטודנט יחפור בטוקבקים של תחילת המאה העשרים ואחת ויפלבל עיניים כלא מאמין. איזה פרימיטיבים.

ושוב פוליטיקה: אני קוראת שמועצת יש"ע מצטרפת למאבק במצעד (ו"בסוטים האלה") וזה מקומם איך תנועה שמקבלת תמיכה מחבריה  לנושא מאוד ספציפי, מרימה ראש בנושא אחר לגמרי.  אני מקוה שיקומו הדתיים-ימניים הנאורים וימחו על השימוש הזה.

לא עקבתי וקראתי באדיקות, ואין לי מושג למה החליטו על ירושליים. הסמליות של לערוך את המצעד בירושליים לא מובנת לי. אבל  אחרי צונמי של  מילים מכוערות כנגד אנשים על רקע העדפותיהם המיניות, אחרי גיוס של מפלגות פולטיות, זה הפך למאבק לא רק על חופש ההעדפות מיניות אלא גם על  הייתנו עם חופשי בארצנו. ביטול המצעד אם כן, עמוקה יותר מההכרה בקהילה הגאה.

אני חיה במקום שבו זה לגמרי אחרת. מוהל  אורטודוקסי  מקיים ברית לתינוק שנולד מאם פונדקאית נוצריה  לשני אבות יהודים. (נכון, הוא לא מגייר אותו, אבל הוא מקבל את האחר  בטבעיות יפיפיה). אני חיה בעיר שבה מסיבה חד מינית פרועה מתנהלת מול הכנסיה. וזה לא שהכנסיה שוות נפש לגבי העדפות מיניות, רק שזה פשוט לא לגיטימי כאן שמוסד  דתי יתנגד להתבטאות של  קהילה אחרת. סימן שאפשר!

ביטול המצעד ירחיק  את היום הזה שבו יסתכלו אחורה בתדהמה.