לפני שאתם ממשיכים לענות בנדיבות אין קץ, על הקריאה הנואשת שלי מהפוסט הקודם, אודיע מיד שבחרתי נושא.

אז ראשית – המון תודה. זה היה, בחיי, כף כל כך לעשות דיון בתגובות ולקבל רעיונות, ממש הפעלתם לי את הדמיון. סליחה שלא עניתי לכולם.

בעולם מושלם, הייתי עושה יותר מעבודה אחת. כל אחד מהרעיון מושך בצורה שונה. לצערי צריך לבחור (כמו שאומרים בתוכניות ריאליטי לפני שמעיפים מישהו, לא שאני רואה את התוכניות האלה, הא הא הא).

עבודה על הבלוגיה - נראה לי מורכב. מלכתחילה צריך להשקיע עבודה בפתרון בעיות בסיסיות כמו בעיות של הצדקת הנושא לעומת מטרת התרגיל, ההקשר הצילומי, בעיות שפה. כל אלו הרפו את ידי.

הרחוב שלי – נראה לי הפתרון הקל. יש לנו רחוב מיוחד, אני יכולה לתאר "טקסים תרבותיים" של הרחוב ויש לי כבר תמונות שלהם, ולצלם את השכנים תמיד רציתי (אבל יש לי קצת מחסומים פסיכולוגים לגבי זה).

הקפה הישראלי - נראה לי קל יותר להגיד מאש לעשות, כלומר אני גיבורה גדולה על הניר אבל ללכת למישהו שיושב שם ולהגיד "תסלח לי, אני רואה שאתה פה עסוק, אבל יש לי איזה עבודה קקיונית להגיש, אכפת לך שאראיין אותך...".

אז בחרתי לראיין נשים שהיגרו (באופן זמני! ברור! כולנו באופן זמני!) מישראל לארה"ב וגם כמה מאלה שעשו את הדרך בחזרה.

הרכבתי שאלון (שני שאלונים דומים/שונים) שאושרו ע"י אנטרופולוגית מוסמכת (איז דר אני אנטרופולג'יסט אין דה בלוג?). המשתתפות בארץ ימלאו שאלון (וישלחו לי תמונות אי"ה), את המרואינות שכאן אני אראיין ואצלם (ויש לי רעיונות גם לגבי זה). אם יצא מעניין, אפרסם כאן מסקנות.

עכשיו, כדי שלא תרגישו ממש מקופחים, תמונה של סתיו בגינה שלי:

והנה מה שאפשר לעשות עם העלים האלה. אבל אל תחזיקו ממני מרטה סטיוארט, זו יותר מתאים לאנרופולוגית. אני אפילו לא מגהצת מפות.