אברום כרגיל נופש לו באחת ממדינות ארה"ב ואני נכנסת לנוהל קרב. אין ספק שהאתגר הגדול הוא הבוקר. בימים כתיקונם תפקידי הוא לנמנם במיטה בעוד אברום מקפיץ את הילדים ממיטותיהם החמות, מאיץ בפיסטוק לסדר את השולחן לארוחת הבוקר (תפקיד שפיסטוק השתלט עליו, מסרב לחלוק בו ועושה באיטיות שנטית). כך, באמצע ארוחת הבוקר שלהם אני יוצאת בהיסוס מהמיטה, בודקת במהירות שהעולם לא התהפך כשישנתי (יש עידכונים), מכינה הפוך ומצטרפת למהומה.
אבל כשאברום לא נמצא – נוהל קרב. ערב לפני אני מווודא שהתיקים מוכנים, הנעליים במקום ידוע ומוסכם מראש,יש הסכמה על הבגדים, הכלים לארוחת הבוקר נגישים. השעון המעורר מכוון 20 דקות לפני השעה הרגילה. מזל שאף אחד לא כותב כלום בישרא בימים האחרונים אז אין במה להתעדכן.
אני מחלקת פקודות ומתאמת זמנים ("עוד עשר דקות" אני שולחת עדכון לחלל כשנותרו עשרים) וכך אנחנו באמת מוכנים 10 דקות לפני הזמן, בוהים בשעון המתקתק על הקיר (שקר), למרות שבוטן כמובן מוצא רק נעל אחת.
מיד שאברום חוזר אני תופסת עייפות נוראית. אין שום סיכוי שאוכל להפעיל את הנוהל כשהוא בסביבה.
היום אני מגישה את שתי העבודות שלי. כן הם מוכנות למרות שמוכנות זה דבר יחסי. יהיה ממש כיף למרות העבודות שלי כי יש את אלה של האחרים.
נרשמתי לארבעה קורסים בסימסטר הבא, חלק אוריד. אחד מהם הוא המשך של הקורס הנוכחי ובו נציג תערוכה (בעצם שתיים) עם העבודות שלנו. הכינו את הכרטיסים.
היום הולכת להרצאה על מה קורה באומנות הישראלית העכשווית ומחר להופעה של ג'ילברטו ג'יל. ג'ילברטו, מי לא מכיר את ג'ילברטו! אבל בטח לא ידעתם שיש לו יומולדת יחד עם פיסטוק, שהוא היה מתנגד משטר בעבר והיום הוא שר התרבות של ברזיל.
לא מצאתי קליפ מייצג, אבל היה משהו:
וכבונוס עוד קליפ של "הנערה מאיפנימה", לא ג'ילברטו הזה, אבל כבוד לשיר שיש לו ערך בויקופדיה (נכון שעל הנוסח העיברי של הערך מופקדת דודה סימה יקירת המדור, אז מה?) בכלאופן כתוב שם שזה שיר הפופ השני המוקלט ביותר בהיסטוריה אחרי "yesterday"!
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
