אז מה היה לנו היום: שכחתי לתת לאגוזית את תיק האוכל, שכחתי את הסלולר בבית, פעמיים מרוב שרעפים פניתי לכיוון הלא נכון, נסעתי להחליף נעליים רק שלא הבאתי אותן איתי, קבעתי לפיסטוק אצל חבר אחרי ביתצפר כי שכחתי שיש לו חוג חרקים. וכל זה עד השעה 10 בבוקר.
איך, איך אתחבר למציאות? האם אתם מכירים כדור פוקוס?
החילותי לחשוב בכיוון של כרטיס ביקור. לא איזה יוזמה פנימית, חברי לתערוכה הכריזו שהם יביאו כרטיסי ביקור וגלויות כדי לפרסם את עצמם. שלחתי לט' דוגמיות שיצרתי ב-20 דקות והיא קטלה אותי בעדינות פדנטית אופיינית. בעיקר היא אמרה לי " תחליטי ראשית מה את רוצה להשיג מהכרטיס", וזאת כמובן בעיית חיי.
אף פעם לא ידעתי להגדיר לעצמי לאן אני הולכת אז איך אפשר להיות מפוקסים בדרך למטרה אם המטרה כל כך מטוטשת?
הקורס שלנו דוקא בנוי לזה. המשימות בנויות כדי לעזור לנו להתפקס על המטרה: אנחנו אמורים להגדיר מטרות לטווח קצר, מטרות לטווח ארוך, לנהל יומן מעקב, לראיין אנשים מהתחום כדי ללמוד איך להתקדם, להקים אתר, זה נראה לי קצת כמו "אימון אישי".
כל העניין הזה של אימון אישי נראה לי באופן כללי (חרף העובדה שהוא כה אופנתי). אני די רואה שכאשר מישהו ישב לי על הראש ויכריח אותי להגדיר מטרות, לנהל רשימות, להסיר מחסומי ענק שקיימים בראשי, אולי סוף סוף משהו יזוז לי.
אבל אני מה-זה מפחדת משיכריחו אותי להתפקס.
אולי אחרי הלנץ' עם ט' יהיה יותר טוב. היא כזאת מ פ ו ק ס ת!!!!
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
