הייתי בכיתה ה' או ו'. הכיתה שלי עשתה מדורה בשדה הפתוח שבו, כמה שנים אחר כך, בנו בניין של עשרים קומות וסופר. אבל בימים הרחוקים ההם היו בשדה קוצים, קיפודים וצבים ול"ג בעומר.

באותו יום  השדה היה מנוקד במדורות ונפרש ממנו נוף מרהיב של המפרץ על אורותיו המרצדים. האוירה היתה עליזה כמו שיכולה להיות אוירה של ילדים בני 12 כשאף הורה לא נמצא בסביבה. ואז, באמצע השמחה והילולה הופיע כאילו משום מקום  קבוצה של צ'חים.

כיוןן שאני עמדתי כנראה הכי קרובה לשום מקום החליט אדון צ'ח להטפל דוקא עלי: הוא הצמיד סכין לצווארי הילדותי ואמר: רוצה את זה? הא????  וכך נשאר אולי 10 שניות.

יכולתי לומר: אלו היו 10 השניות הארוכות בחיי, אבל לא. אני זוכרת שלא פחדתי בכלל ולרגע לא חשבתי שיקרה לי משהו. שתקתי. אחרי שהצ'חיה קיבלה את אפקט הכניסה שלה, הם נעלמו. אולי הם גנבו לנו קרשים, אני לא זוכרת.