הדיאטה שלי פרצה לחלל העולם אתמול בבוקר ונמשכה שלוש וחצי שעות תמימות אז פגשתי את טקאשי, הגנקולוג האישי שאמר "איבדת הרבה משקל, לא? איך התיאבון שלך?". מאיפוא הוא הביא את זה אין לי מושג.
אני חייבת לעשות אאוטינג לעצמי לפני שיעשו לי אחרים, הרי כמה מכם ראו אותי לפני כמה חודשים ולכן אין מנוס מלהודות בעובדה שאני לא שמנה. אולי הורדת קילו שניים ירחיבו את החלק הלביש במלתחה שלי, אבל זה לא מה שיגרום לכח הרצון שלי לנצח בקרב נגד מנעמי החיים. הבעיה היא שע"פ ההרכב התזונתי אותו אני צורכת ניתן לחשוב שהמילה כולסטרול לא חדרה לעולמנו, רומסת מאכלים עתירי שומן ומאיימת להחריב אלפי הנאות קטנות. אני זוללת ועורקי זועקים ממעמקים:
יש לי כולסטרול קטן בלב,
והוא חומד לי ת'עורקים,
ובכל רגע שחולף,
אלף מעקפים קטנים.
וכולם ביחד: נה-נה-נה-נה-נה,
כח הרצון שלי כל כך עלוב בתחום הזה ולשמחתי (?) הנחלתי אותו לבכורתי. אנורקסיה לא תהיה אצלנו. אין מצב.
מה עוד? פתיחת התערוכה הראשונה תהיה מחר. הצלחתי להתחמק מלהגדיר את עצמי כצלמת בכך שלא הכנתי כרטיסי ביקור כלל, אלא גלויות שעליהן כתוב "Portfolio by Sahtza". כשהתוודתי על כך בשעור המורה הודיעה שאני אהיה הראשונה שנכשלת בקורס אם לא אוציא כרטיסי ביקור עליהם כתוב "צלמת".
שלום, אני שצה, ואני צלמת.
פתיחת תערוכה זה מן כזה דבר שצריך לעשות מינגלינג, להיות נחמד, ולחייך הרבה באמריקאית. אין לי סיכוי.
וחוצמזה, היום ראיינו אותי לעיתון. נראה איך הם יסלפו את דברי.
יש לי מצוקית בייביסיטר נוראית לגבי יום שישי עד שדפקתי על הדלת של ההיא שחושבת שרצחתי את ישו לראות אם הגוזלה שלה פנויה לבייביסיטר. היא כמובן לא.
הלשינו לי שבלוגר בבלוגיה אחרת השתמש בצילום שלי בפוסט-סיפור שלו. לאחר שיחה קלה עם חבצוש התחוור לי שכל מה שבאינטרנט נתפש כרכוש הכלל, גם אם מוסיפים סימון ע"ג התמונה הגורס שכל הזכיות שמורות. הרי הסימן הזה הוא סתם קישוט, לא?
בעצם לא כל מה שבאינטרנט הוא רכוש הכלל, הרי תסכימו איתי שתהיה זו חוצפה נוראית להעתיק פוסט או סיפור.
למה בעצם? למה מותר להעתיק תמונה אבל אסור (מוסרית) להעתיק מילה כתובה?
אני לא מבינה את זה אבל יודעת שזו האמונה הרווחת.
טוב דנו בזה כבר פעם. רק חשוב לי שיתנו קצת כבוד לצילומים ולא רק למילים.
מה אני מבינה במילים. אני אשתוק ואשב בחושך.
מחר אברום שוב נוסע לארה"ק, ואז אני אשב לבד בחושך.